Curiosity

פרק 19

-נקודת מבט של דניאל-
ישבתי עם כוס הקפה שלי במטבח שביד ימין שלי אני מחזיק את העיתון ״תקשיב״ שמעתי את קולו של שון הזה מתפרץ לי באמצע שאני שותה את הקפה.
״מקשיב כן״ אני עונה מניח את העיתון באיפוק
״אין לי שום כוונות לגבי אחותך הקטנה,אני מנסה להישאר מאופק מהרגע שהגעתי לפה והבנתי שאי אפשר,אתה אח שלה ותאמין לי אני לא רוצה בעיות איתך ואתה לא תרצה בעיות איתי בכלל,הבנתי שאתה מגן על המדינה וכל השיט הזה אבל יש לך משפחה ויש לך אחות אז לפי דעתי אתה מתנהג כמו הזין הקטן ולא היא״ הוא אומר והסתכלתי עליו המום, הוא הרגע קרא לי זין קטן. בחיי יש לבחור הזה ביצים

״תקשיב לה במקום כל פעם להציב לה אולטימטום מזוין״ הוא אומר בזלזול ועולה במדרגות הוא בן זונה קטן אבל הוא בן זונה שצודק. ״לא מעניין אותי שאתה ישן אצלה ברצפה בחדר,החל ממחר אתה ישן בספה בסלון ואתה לא מתקרב לחדר שלה עד שאתם חוזרים לניורק״ אני אומר בקביעה והוא נעצר מסתובב להסתכל עליי וצוחק, למרות שלא זכור לי שסיפרתי בדיחה
״אל תדאג״ הוא עונה בחיוך שיכולתי לראות שהוא מזויף והלך.
היא לא מבינה שזה מה שאחים גדולים עושים,מגוננים על אחותם הקטנה. אני לא מסוגל לדמיין שהיא תפגע ואז שזה יקרה אני אצטרך להתמודד עם זה, ואני אחד שלא יכול להתמודד עם דברים כאלה ,אני אוהב אותה יותר מידי ומפחידה אותי המחשבה שיום אחד אני לא אהיה פה ולא יהיה מי שיגן עלייה,ואני מאוד מקווה שזה לא יהיה הוא
היא נכנסה למטבח ופתחה את המקרר מוציאה בקבוק מים  וסוגרת בחזרה ״מאיה?״ אני אומר מחכה למענה
״מה אתה רוצה?״ היא עונה בקול שברירי
״אפשר לדבר?״ אני שואל והיא הסתובבה ועינייה הנפוחות והאדומות נגלו אל מול עיניי, אני פגעתי בה בזה שאני לא סומך עלייה
אני כן סומך עלייה,אבל היא עדיין ילדה
״מאיה אני סה״כ דואג לך,הוא פשוט לא בא לי טוב בעין״ אני אומר לה ומנגב את הדמעה שברחה לה
״אבל כבר אמרתי לך ואני אגיד שוב זה ידיד שלי מהקולג׳ דניאל אין ביני לבינו כלום! אנחנו באמת סה״כ ידידים הוא הציע לטוס איתי ולעזור לי וחוץ מזה שאנחנו חוזרים הוא ואני צריכים לעשות פרויקט על ישראל זה מן תוכנית מאורגנת שהוא ואני פשוט הקדמנו..״ היא אומרת רגועה יותר
״ידידים?מאיה בתור גבר אני אומר לך שאין דבר כזה ידידים בסופו של דבר הוא ירצה רק לשכב איתך ולזרוק אותך אז לעזאזל תפקחי את העיניים שלך הוא גם ניראה מהטיפוסים האלה!!״ אני אומר בכעס והיא לוקחת נשימה עמוקה
״די דניאל בבקשה לשם שינויי תשלים עם העובדה שאני כבר לא ילדה קטנה ואני יכולה להחליט דברים בעצמי״ היא אומרת בנימה של כעס ועולה לחדרה בחזרה, ואני לא יכול ללכת אחרייה בגלל הקביים , לפחות מחר מעיפים לי אותם
אבל הבחור הזה.. לא בא לי טוב בעין, מרגיש לי כאילו מאיה הולכת להיפגע מתישהו ואני לא יכול לתת לזה לקרות

-נקודת מבט של מאיה-
קמתי והשעה 12 בצהריים ,ולשם שינויי לא שמונה בבוקר ואני בתל אביב ולא בניורק.
״שון קום״ אני אומרת בעייפות מנערת אותו
הוא ישן על מזרן ברצפה בחדר שלי עד שאבא שלי יפנה את כל הארגזים מחדר האורחים
״עזבי אותי עוד חמש דקות..״ הוא ממלמל ואני צוחקת
אני קמה לשטוף פנים ולצחצח שיניים ולאחר מכן ירדתי להכין נס קפה,הבית היה ריק ונזכרתי שדניאל הלך לבית החולים להוריד את הגבס , לא הלכתי איתו, אני אנוכית אבל זה מעצבן אותי שהוא חושב שאני ילדה קטנה.