Marry for the family

פרק 26

״תודה רבה״ הודתי לנהג מונית ושילמתי לו, לוקחת את שתי המזוודות העמוסות שלי מתא המטען ונעמדת בתחילת השביל לבית של ההורים שלי. וואו, כמה זמן לא הייתי פה.
עברה חצי שנה, חצי שנה שלמה. בזמן הזה טסתי למיאמי וביליתי שם את רוב הזמן, מצאתי עבודה וביססתי את עצמי טוב עד לרגע שהחלטתי שזהו, הגיע הזמן לחזור הבייתה, להורים שלי. כמובן שלפני שהלכתי הודעתי למשפחה שלי ונפרדתי מהם.
את לוגן לא ראיתי מאז אותו יום שברחתי ממנו, הוא התקשר מספר רב של פעמים ולאף אחת מהשיחות לא עניתי, חוץ מלאחת, שבה שתקתי והקשבתי לקול שלו מתחנן שאענה ורק מלשמוע אותו התחלתי לבכות וניתקתי, אבל עכשיו? אני שלמה יותר, התגברתי, לקחתי צעד קדימה.
טיקטקתי בדלת מחכה לרגע שייפתחו לי אותה והיא נפתחה, חושפת את דמותו של אבא שלי.
״אודין?״ הוא שאל בהלם
״אני ולא אחרת״ אמרתי בחיוך וקול הפתעה קטן ברח מבן שפתיי ברגע שהוא עטף אותי בזרועותיו במהירות מצמיד אותי אליו
״התגעגענו אלייך כל כל״ הוא אמר ונשק למצח שלי וחייכתי מביטה בעיניו הנוצצות
״גם אני התגעגעתי המון אבא״
״לכי תגידי שלום לאמא שלך, תיזהרי שהיא לא תחטוף התקף לב, היא במטבח״ הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי וחייכתי עוקפת אותו והולכת לכיוון המטבח
״מממ בשבילי כל האוכל?״ שאלתי כשהריח חדר לאפי והבטתי בגב שלה כשהיא מתעסקת בסיר שנמצא על הכיריים והיא הסתובבה במהירות שיא שכמעט פחדתי שהיא תתעלף
״ילדה שלי!״ היא קראה ומיהרה לעברי מחבקת אותי וצחקתי
״אני מבינה שהתגעגעת״ אמרתי והידקתי את זרועותיי סביבה
״שלא תעזי ללכת לי ככה להרבה זמן יותר בחיים שלך!״ היא הזהירה אותי והביטה בי עם דמעות בעיניים וחייכתי
״אני לא הולכת יותר, מבטיחה״ אמרתי והיא חיבקה אותי שוב
״ואם את כבר כאן״ היא אמרה אל תוך האוזן שלי תוך כדי החיבוק ״אולי תקפצי לקנות לי כמה מצרכים מהעיר?״ היא שאלה והתנתקה ממני נותנת לי חיוך
״כבר מנצלת אותי?״ שאלתי וחייכתי ״איפה המפתחות של האוטו?״ הוספתי והיא הלכה לכיוון האי וזרקה לי את המפתחות לג׳יפ שלה
״חכי אני ארשום לך מה צריך״ היא אמרה ומיהרה ללכת לחפש דף ועט
״קחי״ היא אמרה והושיטה לי את הדף המקופל וכסף
״אני כבר אחזור״ אמרתי נותנת לה נשיקה ואחר כך גם לאבא שלי ויוצאת משם ושנייה לפני שנכנסתי לג׳יפ הסתכלתי מסביב, קולטת כמה זמן לא הייתי כאן.
נכנסתי למכונית מתניעה והתחלתי לנסוע לכיוון העיר מודה לאלוהים על הרגע שמצאתי חנייה ויצאתי מהאוטו מחייכת לעצמי שאני מבינה כמה היה חסר לי המקום המוכר הזה.
״אודין?״ הקול מוכר נשמע מאחוריי והסתובבתי
״אומייגאד זה אתה?״ שאלתי בהלם והתקרבתי לגיא מחבקת אותו
השיער שלו קצוץ וזיפים מעטרים את הלסת שלו ונותנים לו מראה גברי יותר והוא נהייה שרירי הרבה יותר וגם גבהה
״אני לא מאמינה, איך התפתחת ככה?״ שאלתי בשוק תופסת בזרוע שלו ולוחצת, מרגישה את השריר
״לא כי את נשארת אותו הדבר״ הוא התחכם ״אני צריך לנעול אותך בחדר בבית, שלא ינעצו בך יותר מידיי מבטים״ הוא הוסיף וצחקתי
״אתה עדיין גר אצל אמא ואבא?״ שאלתי
״טוב שאת חייה באמת, עברתי חודש אחרי שעזבת, יחד עם אוולין״ הוא אמר והרמתי גבה
״אוולין?״ שאלתי
״חברה שלי בזמנו וכיום ארוסתי״ הוא אמר בגאווה
״ואתה לא הכרת לי אותה? אני פשוט לא מאמינה״ התעצבנתי עליו
״ה-״ ״-גיא! הבאתי את המפתחות, שחכת אותם בתוך המקרר של השתייה בסופר! ממש ח-״ היא נעצרה כשהיא הגיעה אלינו ובמקום להיות מאלה שמחמיצות פנים לנשים שנמצאות ליד הגבר שלהן היא חייכה אליי, חיוך נחמד מתוק ואמיתי ״הו היי, אני אוולין״ היא הציגה את עצמה
״אודין״ אמרתי והיא פערה את עינייה
״את אחותו?״ היא שאלה
״לצערי״ עניתי והיא צחקה
״אני כל כך שמחה סוף סוף לראות אותך, שמעתי עלייך המון!״ היא דיברה בהתרגשות ״אז.. מה את עושה פה?״ גיא שאל אותי
״באתי לקנות לאמא כמה מצרכים שהיא צריכה״ אמרתי
״קורבן״ הוא צחק ודחפתי אותו
״מה אתם עושים פה?״ שאלתי
״קניות״ גיא אמר ורק עכשיו שמתי לב לעגלת סופר מלאת השקיות שלצידנו
״אז למה לא הכנסת את כל הקניות בזמן שדיברנו? אנחנו כבר רבע שעה פה?״ שאלתי
״כי את חשובה יותר״ הוא אמר וחייכתי
״שקרן!״ אוולין קראה ״הוא שכח את המפתחות של האוטו בתוך המקרר של השתייה בסופר, שנה חיפשתי אותם״ אוולין אמרה וצחוק מתגלגל פרץ מבין שפתיי
״ועוד חשבתי שהתבגרת ונהיית חכם עם הזמן״ צחקתי וקול שקרא בשמי מאחורה גרם לי לעצור ברגע אחד
״זאת באמת את״ הקול של לוגן חדר לאוזניי שוב והסתובבתי, מביטה בו, אלוהים באמת לא חסך בזמן כשהוא יצר אותו, הוא נראה כל כך טוב שזה כבר על גבול הלא אמיתי, הלסת שלו מעוטרת בזיפים קטנטנים והשיער שלו ארוך מעט ומשוך למעלה לבלורית קטנה ויפייפיה, ו- טראח. צליל הריסוק כל כך חזק שאני בטוחה שכל הרחוב יכול לשמוע אותו, לשמוע את הלב שלי נשבר ומתרסק בבת אחת, נופל אל התהום העמוקה.
התגברתי, שקרנית.
לידו עמדה בחורה נמוכה ברונטית ששיערה מגיעה עד הכתפיים שלה והוא גלי מעט, הגוף שלה זעיר והיא לבושה בג׳ינס כחול צמוד וחולצה שחורה צמודה גם היא והעיניים החומות שלה מביטות בי ומשדרות חיוך.
״זאת אני״ אמרתי בלי חיוך, לא מסגירה דבר
״ניסיתי להשיג אותך, כל כך הרבה זמן״ הוא דיבר אבל באמת זה היה נראה כאילו השפתיים שלו זזות אך שום דבר לא יוצא, האוזניים שלי נסתמו, וכל מה ששמעתי זה שחבל שחזרתי, שקרנית, התגברתי אמרתי לעצמי, איזה התגברתי.
״אני.. צריכה לזוז, אמא שלי מחכה לי״ אמרתי והלכתי משם פותחת את הדלת של הג׳יפ ומתפללת שהפעם הדמעות שכל כך רוצות לצאת לא ייבגדו בי ויחכו לרגע המתאים. יד תפסה בזרוע שלי, גורמת לי להסתובב ולהביט בלוגן ״מה״ שאלתי בקול יציב. אני נשבעת שמגיע לי צלש על ההעמדת פנים הזאת!
״מה איתך?״ הוא שאל
״טוב״ עניתי בקצרה
״את לא מתכוונת לשאול מה איתי?״ הוא שאל בשעשוע
״אם רק היה לי אכפת״ השבתי בארסיות - איפה פרס שחקנית השנה כשצריך אותו?
״אודין״ הקול שלו נשמע מלא בצער לרגע ״א-״ ״-תחסוך את כל הדיבורים האלה, זה מימלא לא מעניין אותי״ קטעתי אותו
״לך. תחזור לחברה הקטנה שלך״ הוספתי
״מקנאה?״ הוא שאל בהרמת גבה
״אני? ממש לא. תאמין לי אני מסודרת״ שיקרתי
״מסודרת? יש לך חבר?״ הוא שאל ואני נשבעת שיכולתי לשמוע כעס מזדחל לקול שלו
״כן״ שיקרתי.
״אה יפה״ הוא סינן מהדק את הלסת שלו אחת לשניה
״אני צריכה ללכת״ אמרתי ושיחררתי את היד שלי משלו נכנסת לג׳יפ מתניעה ונוסעת משם מהר.
לעזאזל!!!!!!!!!!!!!!!!
״איפה המצרכים?״ אמא שלי שאלה כשחזרתי הבייתה בידיים ריקות ונאנחתי עוצמת את עיניי
״שכחתי, ראיתי את גיא ואוולין ולא שמתי לב״ תירצתי, זכרתי טוב מאוד, אבל להישאר יותר משלוש דקות ליד לוגן? לא תודה.
״תביאי אני אלך לקנות״ היא אמרה והורידה מעצמה את הסינר שעטף את מותנייה
״לא לא, אני אחזור לקנות״ התנגדתי
״את צריכה לנוח יפה שלי״ היא אמרה בקול חמים ונתנה לי נשיקה במצח לוקחת מידי את המפתחות של האוטו ״תישני קצת״ הוא הוסיפה ויצאה מהבית ונאנחתי עושה את דרכי לחדר המוכר שלי, מודה לאלוהים שאני הולכת להרגיש את המיטה שלי שוב.
פתחתי את הדלת וצרחה ברחה מבין שפתיי כשגבר עמד בתוך החדר בדיוק השחיל את רגליו אל תוך הבוקסר ומיהרתי לצאת ולטרוק את הדלת.
מה. קורה. פה?!
למה יש גבר זר בחדר שלי?
״אודין?! מה קר-״ ״-יש לי מישהו בחדר!״ קטעתי את אבא שלי שעלה במהירות לקומה העליונה
״אה״ הוא פלט
״אה?! מה אה?! אני מסבירה לך שיש פה ב-״ ״-זה האחיין של חברה של אמא״ אבא שלי קטע אותי וכיווצתי את גבותיי
״למה הוא פה?״ שאלתי
״הוא יתום וחברה של אמא הייתה צריכה לנסוע אז אמא שלך התעקשה שהוא יבוא לכאן עד שהיא תחזור ולא יישאר לבד בבית שלה״ הוא הסביר ונשכתי את השפה התחתונה שלי
״א-אה״ פלטתי
״את יכולה לישון בחדר של גיא״ אבא שלי אמר ונאנחתי
״בסדר״ פלטתי והוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי וירד למטה וברגע ששמעתי את הדלת אחריי נפתחת הסתובבתי ״מצטער- עמית!!״ קראתי בהלם ״מ-מה..״ מילמלתי
״אודין? מה את עושה פה?״ הוא שאל מבולבל וחייך אליי
״מה אני עושה פה? אתה זה שגר אצל ההורים שלי״ אמרתי
״ההורים..? אז את הבת המפורסמת שכולם חפרו עלייה בארוחות שישי״ הוא צחק וחייכתי
״מקווה שרק על דברים טובים חפרו״
״מממ.. דווקא לא, אבל בגלל שאני מכיר אותך קצת אז אני גם מאמין להם״ הוא אמר ונתתי לו אגרוף קטן לכתף ״צוחק איתך!״ הוא צחק
״לא מצחיק!״ קבעתי ״ולמה אתה ישן בחדר שלי אם יש פה ליד את החדר של גיא? שהוא, גם אם זה כל כך קשה להאמין, גבר״
״כמה זמן לא היית פה?״ הוא שאל והטיתי את ראשי בבלבול, מאיפה הוא הביא את השאלה הזאת
״חצי שנה.. למה?״ שאלתי
״כי החדר הזה הפך למחסן כבר ממזמן״ הוא אמר
״איזה יופי, ממש מקסים! איפה אני אישן עכשיו?״ נאנחתי
״את יכולה להיכנס לישון עכשיו בחדר שלי-לך!״ הוא תיקן את עצמו מהר וחייכתי חיוך קטן
״באמת נראלי אני אלך לישון קצת, אני עייפה מידיי״ אמרתי ועקפתי אותו נכנסת לחדר ולא מתעמקת יותר מידיי באיך שהוא השתנה ופשוט קורסת על המיטה מעיפה את הנעליים מהרגליים שלי ועוצמת עיניים, נותנת לעצמי להרפות מכל תחילת היום הזה.