פרק 17

8K 370 34
                                    

״אודין אני מבטיח לך שאני אוציא אותך מזה״ קולו של לוגן לא עלה על לחישה והפחד החל לכרסם בתוכי, יוציא אותי ממה? מה הולך כאן?
״היא באה, אני בדיוק מעיף אותה מפה״ לוגן הסתובב וסובב אותי יחד איתו והבטתי באיש שעומד בכניסה לבית, לבוש בגופיית סבא שחורה צמודה והידיים השריריות מלאות הקעקועים שלו חשופות ומכנסיים שחורים של עבודה על רגליו ושיערו מגולח כמעט לגמרי ועיניו החומות מביטות בי ובלוגן בארסיות. מי זה?
״למה להעיף? תשאיר אותה״ הוא אמר וזז הצידה מחווה בידו אל תוך הבית ״בואי, היכנסי״ הוא אמר ולוגן נתן לי מין דחיפה קטנה שגרמה לי להתחיל לצעוד קדימה וזזתי מעט הצידה לכיוון הנגדי כשעברנו לצידו של האיש המלחיץ הזה
״לוגן מה קורה פה?״ לחשתי כמעט וללא קול כדי שהאיש ההוא לא ישמע
״א-״ ״-אז.. אודין נכון?״ הקול של עיניים חומות נשמע והסתובבתי אליו
״כן״ עניתי, אם יש משהו שלמדתי מאחים שלי זה שגם במצבים של פחד צריך להראות ולשדר ביטחון, אחרת כל אחד יחשוב שאפשר לשבור אותך, לדרוס אותך, לדרוך עליך. ולמרות שאני מתה מפחד פה אני לא אפסיק לשדר ביטחון, בתקווה שזה מה שיעזור לי לברוח מכאן.
״בואי שבי, אל תעמדי״ עיניים חומות אמר מחווה לכיוון הספה והלכתי לכיוון הספה השנייה, לא זאת שהוא הצביע עלייה והוא הביט בי מרים גבה, מעביר את מבטו ללוגן ומחזיר אליי מחייך ומתקדם לעברי מתיישב על הספה צמוד אליי
״אתה יודע, יש עוד הרבה מקום בספה, לא חייב לשבת עליי״ אמרתי מדגישה את ה עליי, בתקווה שהוא יבין את הרמז העבה מאוד ויזוז ממני
״נוח לי כאן״ הוא אמר בפשטות והבטתי בלוגן שהתיישב בספה ממול, לא מסיר את מבטו ממני ומשדר אדישות, מה?
״את צמאה?״ עיניים חומות שאל אותי והבטתי בו ישירות בעיניו החומות
״לא״ עניתי
״לוגן, תביא לה כוס מים״ הוא פנה ללוגן ובלי לומר מילה לוגן קם מהספה והלך למטבח
״אל תיגע בי״ ירקתי בגועל כשידו הונחה על קו השורט שלי והעםתי אותה ממני
״אני חושב שאת קצת מתבלבלת פה״ הוא אמר מתקרב אליי עם פניו וידו הונחה שוב על הירך שלי נכנסת מתחת לשורט ובאותו רגע העפתי את ידו ממני וקמתי מהספה
״אמרתי לך לא לגעת בי״ ניסיתי שקולי לא ירעד והוא תפס בידי מחזיר אותי בבת אחת לשבת על הספה ובדיוק לוגן חזר מהמטבח עם כוס מים בידו, מניח אותה על השולחן שליד הספה
״בואי, תשתי״ הוא אמר בזמן שלוגן חזר להתיישב על הספה ממול
״אמרתי שאני צמאה? לא, לא אמרתי״ עניתי והוא תפס בזרוע שלי בחוזקה מושך אותי אליו ״תעזוב!״ אמרתי מנסה לשחרר את עצמי מהאחיזה המכאיבה שלו
״כדאי לך ללמוד לדבר יפה לפני שאני באמת אתעצבן״ הוא אמר מביט בי במבט מלחיץ ושתקתי מביטה בו ומתעלמת מהכאב בזרוע שלי מהאחיזה שלו ״יופי״ הוא אמר משחרר את הזרוע שלי וחזרתי להישען אחורה בספה מעסה מעט את המקום שבו הוא תפס בי
״בואי״ הוא לפתע נעמד והבטתי בו מרימה גבה
״מה בואי? אני נראית לך כמו כלב או משהו בסגנון?״ שאלתי מתאפקת שלא לצחוק מהפרצוף שלו והוא לא ענה לי ותפס ביד שלי בחוזקה שגרמה לי לגנוח בכאב והוא הרים אותי מהספה לעמידה ומזווית העין שלי ראיתי את לוגן מכווץ את ידיו לאגרופים קטנים ואז משחרר
״שאני אומר לך לבוא את תבואי, בלי להתכווח״ הוא קבע ובלעתי רוק מנסה שלא לבכות והוא התקדם גורר אותי אחריו וסובבתי את מבטי ללוגן שנשאר לשבת בספה באדישות מביט בי בזמן שעיניים חומות מושך אותי למעלה בכוח, לא אכפת לו?
״לאן אתה הולך?״ שאלתי בזמן שהוא העלה אותי יחד איתו במדרגות ואחר כך דחף אותי אל תוך החדר שינה שהיה שלי ושל לוגן ונכנס סוגר אחריו את הדלת
״אני חושב שהגיע הזמן שלך לשלם על מה שה׳חבר׳ הקטן שלך שם למטה עשה לחבר שלי״ הוא דיבר וכיווצתי את גבותיי בבלבול, מה הוא רוצה? על איזה חבר הוא מדבר?
״על איזה חב-״ ״-אותו אחד שחבר שלך הרג בלי טיפת רחמים!״ הוא קטע אותי בצעקה מפחידה שגרמה לי לקחת צעד אחד אחורה
״איזה חבר?״ שאלתי שוב בלחישה מביטה בו במעט חשש
״את אפילו לא זוכרת״ הוא צחק צחוק נטול הומור ״עידו״ הוא אמר את השם ולא הבנתי אם זה השם שלו או של החבר הזה שלו שהוא מדבר עליו
״א-אתה עי-״ ״-עידו זה אותו אחד שחבר שלך רצח״ הוא קטע אותי בקול מאיים ולקחתי עוד צעד אחורה והוא חייך
״בדיוק, תפחדי, תפחדי ממה שאני עומד לעשות לך״ הקול שלו נשמע כל כך קר והסתכלתי לכל הכיוונים מנסה לחשוב על דרך בריחה מכאן
״אין לאן לברוח ילדה״ הוא אמר מתחיל להתקדם לעברי ונעמד מולי מעביר את ידו בשיערי
״אל תיגע בי״ אמרתי בגועל מעיפה את ידו משיערי והוא תפס בשתי כתפיי דוחף אותי אחורה ומפיל אותי על המיטה וברגע שניסיתי לקום הוא עלה מעליי תופס בגרון שלי ומשאיר אותי דבוקה למיטה.
למה לוגן לא עושה כלום?!
״ל-לוגן!!!״ ניסיתי לצעוק והתחלתי לראות נקודות שחורות כשהוא הידק את היד שלו על הגרון שלי
״לוגן לא יציל אות-״ הוא נעצר מרצף דיבורו ועיניו נפערו ואנקה נשמעה מפיו ומשהו חמים הורגש על ביטני וידו השתחררה מהגרון שלי והוא הועף הצידה ונשארתי על המיטה מתנשפת בחוזקה, מחזירה את האוויר לריאות שלי.
״ד-דם״ אמרתי בקול רועד שהרמתי את ידי מהבטן שלי
״אודין״ קולו של לוגן נשמע אבל זה כבר היה יותר מידי.

Marry for the family Waar verhalen tot leven komen. Ontdek het nu