פרק 2

12.8K 482 25
                                    

"אמא אולי אני אעבור לפה מחר?" שאלתי את אמא שלי בזמן ששתינו יושבות במכונית שלה מחוץ ל'בית החדש' שלי וכל הדברים בפנים כבר מאורגנים ומסודרים "כן! אני אעבור לפה מחר. אז קדימה את יכולה לנסוע פה עכשיו" הוספתי מחזירה חזרה את החגורה לגופי
"אודין את לא יכולה לדחות את זה יותר, כבר שבוע הכל מוכן, כבר אין לך יותר בגדים ללבוש כי הכל שם, וחוץ מזה, לוגן שם לבד כבר שבוע" היא אמרה בחיוך עדין מנסה לרמוז לי שלוגן צריך חברה
"נו איזה יופי לו! אני מכינה אותו לחיים לבד" עניתי "יאאלה סעי"
"אני לא יכולה לנסוע עכשיו" היא דוממה את המנוע והבטתי בה בבלבול
"למה לא?"
"כי לוגן פה" היא ענתה וסובבתי את מבטי מביטה בדמותו של לוגן מתקרבת אלינו וסובבתי את מבטי חזרה לאימי מתחננת לעזרה
"את תראי שזה לא כזה קשה כמו שאת חושבת, לוגן בחור טוב, גם באופי וגם ביופי" היא עודדה אותי קורצת לי בחיוך ושחררתי את החגורה מגופי פותחת את הדלת של האוטו "על החיים ועל המוות" מילמלתי לעצמי ויצאתי מהאוטו נעמדת ומחייכת ללוגן שבאופן לא אמיתי נראה הרבה יותר טוב מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו בארוחה.
"בי אמא" נפרדתי ממנה נותנת לה מבט עצוב אחרון
"ביי יפים שלי" היא אמרה לנו ולוגן נפרד ממנה לפני שהיא נסעה מהמקום והסתובבתי נתקעת בגופו של לוגן ולוקחת צעד אחורה
"סליחה" מילמלתי "בוא ניכנס" הוספתי והוא חייך חיוך קטן תופס בידי משלב אותה בידו גורם לי לקפוץ בהפתעה ולהתקדם יחד איתו אל תוך הבית.

"אמא!" צווחתי בבהלה
"לא אמא, לוגן" לוגן התבדח והנחתי את ידי על חזי הפועם במהירות
"זאת הפעם האלף שאתה עושה את זה היום!" התעצבנתי והוא נכנס אל תוך החדר שינה של שנינו "אני אומרת לך, זה או שאתה מודיע מעכשיו כל פעם שאתה מתקרב או שאני אקשור לך פעמון לצוואר!" איימתי בכעס והוא לקח עוד צעד אליי ומיהרתי לזוז הצידה ולעלות למיטה להיכנס תחת השמיכה, גם כדי למנוע ממנו לראות את הפיג'מה הקצרה שאני לובשת וגם כדי להצליח לחשוב בהיגיון
"את מאיימת עליי?" הוא שאל בשעשוע נכנס מצידה השני של המיטה ונועץ את עיניו בי
"אני לא מאיימת, אני מבצעת" עניתי ונשכבתי על המיטה "ועכשיו לילה טוב" הוספתי מכבה את האור מהמתג שלצידי ועוצמת עיניים מרגישה את המיטה זזה מעט מהתזוזות של לוגן עד שזה מפסיק והשינה עוטפת אותי
"ממממ" שמעתי מילמולים ופקחתי את עיניי מרגישה את גופו של לוגן לצידי זז "לא! תפסיק עם זה! לא!!" הוא החל לצעוק ומיהרתי להתיישב ולהדליק את האור
"לוגן תתעורר" קראתי מנסה להעיר אותו והוא קם בפתאומיות מבהיל אותי ומתיישב על המיטה שהוא מתנשף במהירות "זה היה רק חלום רע" ניסיתי להרגיע אותו שאני יושבת לצידו והנחתי את ידי על זרועו החשופה והוא העביר את מבטו לעברי במהירות
"אני בסדר" הוא אמר מרגיע את הנשימות שלו וראיתי על הפנים שלו שהוא לא ציפה שאני אהייה עדה לזה וניתקתי את ידי מזרועו מחזירה אותה לחיקי
"רוצה לספר על מה חלמת?" שאלתי בעדינות, לא רוצה שהוא יחשוב שאני לוחצת עליו
"לא״ הוא אמר ובכך עוצר את הדיבורים על הנושא
"אז... לילה נחמד" גימגמתי, לא יודעת מה לומר והוא גיחך והרמתי את מבטי אליו מתכוונת להתעצבן עליו ונעצרתי שהוא נעץ בי את מבטו בצורה משונה "מה?" שאלתי בשקט ובשנייה אחר כך הוא ריסק את שפתיו על שלי גורם לי להיאנק בהפתעה ועם עיניי הפקוחות הבטתי בעיניו העצומות ומיהרתי לדחוף אותו ממני מתאפקת שלא להעיף לו סטירה
"א.. אני חוזרת לישון" גימגמתי ונשכתי את שפתי התחתונה מסתובבת מכבה את האור ונשכבת חזרה במיטה מוטרדת מעט מהנשיקה הפתאומית הזאת שלו ומנסה לשכוח ולהדחיק את זה כמה שאפשר. אני לא מכירה את הבן אדם והוא מנשק אותי עכשיו כאילו אנחנו חברים או משהו בסגנון. חצוף!
ועם כל המחשבות האלה נרדמתי

Marry for the family Where stories live. Discover now