'אל תתכחש לשיגעונות שלך זה מה שעושה אותך מיוחד'
היום כל כך עבר לאט, הרגשתי שסוף העולם מגיע. יצאתי מהכיתה במהירות לא אורזת אפילו את דבריי עד הסוף ,אספתי אותן בין ידיי ורצתי לחניית בית הספר. רק רציתי לברוח מהבית ספר. כל כך השתעממתי שבחלומות שלי ראו את הבית.
אני משחררת את הנעילה של האוטו, אני מסדרת את המושב שיהיה נוח, אני חוגרת את עצמי, בטיחות מעל הכל. אני מתניעה את האוטו ודפיקות חזקות על חלוני נשמעים.
"מטומטם" אני ממלמלת לעצמי , אני מסמנת בראשי לדניאל שיכנס למושב הקדמי לידי.
נשענתי לאחור , ושיחררתי אנחה אחת גדולה. הלב שלי קפץ רק מהדפיקות המחרישות אוזניים האלו.והחיוך המטריד שלו וההקשות על החלון וואו.
הסיבה היחידה שנתתי לו להכנס לאוטו שלי היא בגלל שאני במשימה כאן, ואני חייבת להיות קרובה אליו אחרת אתקע פה יותר משנה. אבל משהו בו חשוך. מפחיד. משהו גורם לי ללכת מאה צעדים אחורה מאשר קדימה. החזות המאיימת שהוא מראה לכולם מרתיעה אותי.
הוא התיישב לידי ובהה בי מבטים מטרידים. אני הסטתי את מבטי לחנייה שמתחילה להתרוקן כי יום הלימודים כבר הסתיים, אני רק מחכה שהוא יסיים לומר את מה שיש לו לומר ושיתן לי לברוח הביתה כי הדבר הראשון שאני רוצה זה לראות בית.
"את מתכוונת להסתכל עלי?" הסטתי את מבטי לדניאל וחייכתי חיוך מאולץ. למרות שהוא העבר שלי , האהבה הראשונה שלי משהו בי כבוי. אני עדיין לא מצליחה להפתח, להראות את החיוך האמיתי שרק אבא שלי מצליח להוציא אותו ממני.
החזרתי את מבטי לחנייה ובוחנת כל מכונית שעוזבת את האיזור. חוץ ממני.
"אלכס" הצרחה של דניאל הדהדה במכונית הקטנה והצנועה שלי. "שאני מדבר איתך את תסתכלי עלי" הוא אמר בטון גבוה. ומרתיע.
לרגע אני מבינה, שמי הוא בכלל? ולמה הוא צועק עלי.אני אתן לו את ההרגשה עוד קצת איך זה לעוף אבל בקרוב מאוד הוא ירגיש את האדמה.
הוא נכנס לאוטו והתיישב לידי ובהה בי ואני בהיתי בחניה שמתחילה להתרוקן כי יום הלימודים הסתיים .
הסתכלתי עליו בלי רצון והוא הסתכל לי לתוך העיניים עוד שניה העיניים שלו עוקרות את שלי . הקרב מבטים המשיך לעוד כמה שניות, בקצב הזה אנחנו נישן בחנייה הארורה הזאת. "ככה אני אוהב אתכן" "ממשמעות" הוא לא מאחר להוסיף את זה. גילגלתי את עיניי מבינה כמה הבן אדם חיי בסרט.
אני משחררת את החגורה שלחצה על החזה שלי בחוזקה, אני מתיישבת על ברכיו של דניאל ומניחה את ידיו על חזהו.
"אתה צריך משהו דניאלוש? " שאלתי בהתגרות את דניאל בזמן שאני מלטפת את החזה המוצק שלו. מבטים הלא מוסברים והלא מובנים יכולים להרוג אותי.
הוא מניח את ידיו על מותניי, אני מחככת את ישבני בדניאל, אני בליטה לא רצויה מצד דניאל. לעולם לא הרגשתי או הגעתי למצב כל כך אינטימי עם מישהו, אבל תמיד יש פעם ראשונה.
"היום במסיבה את הולכת להיות הבת זוג שלי ובלי הרבה שאלות אלכס. אני אבוא אלייך בשעה 7 תהי מוכנה" הוא אומר לא מתייחס לבליטה שנוצרה לו שם , הוא מרמז לי לזוז, אני חוזרת למושב שלי והוא יוצא במהירות מהאוטו ולא מביט לאחור.
הייתי מופתעת שהוא לא זרם איתי, אבל הוא עשה לי טובה. הוא עשה את הצעד הראשון ולא אני. ככה אצליח במשימה הזאת ואמשיך בעולם התחתון ואהיה היורשת של אבי, ואעשה את העולם יותר טוב ומאושר.
אני גם לא מופתעת שהוא לא ביקש ממני פרטים ולא את המספר כמו בן אדם נורמלי אלא הולך לחפש עליו בתוכנות שחודרות לפרטיות.
מזל שבחיפוש הוא יצא אותי בשם המזוייף שלי ולא בשם האמיתי שלי, משהו אחד חכם שעשיתי.
הסתכלתי על כל צעד שדניאל עשה, הוא התניע את רכבו וטס מהאיזור. מה שאני עדיין לא עשיתי.
אני חוגרת את עצמי בשנית, מעבירה להילוך D ומתחילה בנסיעה השקטה שלי. מבינה שבזמן הקרוב לא אהיה בבית בגלל הכבישים העמוסים של ניו יורק. נסיעה רק הביתה לוקחת רבע שעה.
אני ממתינה בסבלנות בכביש הראשי והעמוס שמוביל לביתי במהירות, אך אני מבינה שהעומס לא יתפנה בקרוב כי הרמזורים מתחלפים במהירות חמש מכוניות בכל פעם יכולות לעבור.
הפלאפון שלי מצלצל. הצלצול האהוב עלי מתנגן ברחבי האוטו. אני מעבירה את האצבע שלי ועונה לשיחה.
"אבא" אני אומרת בהתרגשות.
"ילדה יפה שלי" אבא שלי אומר בהתרגשות שמאפיינת אותו. הוא בן אדם מאוד אופטימי.
"איך הולך לך?" אבי שואל אותי. ודאגה נשמעת בקולו. אני מבינה אותו, תמיד הייתי בין רגליו הוא תמיד ראה אותי ופתאום אני לא נמצאת זה משהו מוזר שאני אפילו לא מתרגלת לזה. הוא תמיד שמר אותי מאוייבים הוא תמיד דאג ואהב. למרות במה שהוא עוסק תמיד אני הייתי מספר אחד אצלו.
"יום מעולה, ותנחש מי הזמין אותי למסיבה אבא" שקר. היום הזה היה יום מאוד קשה. יותר מהרגיל. מבחינה חברתית היה לי תמיד קשה, אבל היום זה שבר אותי. הלבד.
"דניאל?" הוא שואל חושש שתשובתו לא נכונה. "תשובה נכונה" אני מצדיקה את אבא שלי שענה על התשובה בשאלה.
"חדשות מעולות ילדה שלי, אני סומך עלייך בעיניים עצומות שתעשי את מה שאת רואה לנכון. כל דבר שאת צריכה תתקשרי אלי או לשון אנחנו תמיד לרשותך, בלי שטויות." הוא אומר בהתרגשות. וכך אנחנו מסיימים את השיחה שלנו הקצרה והקולעת שלנו.
אני מתקדמת לאט בכביש ומבינה שהרמזור ירוק אני ממהרת ללחוץ על פול גז. מקסימום דוח על מהירות מופרזת, העיקר לחזור הביתה במהירות ולהניח את הראש שלי הכרית.
כי אני יודעת. היום מתחילה המשימה הראשונה שלי. לכבוש את ליבו של דניאל.
_________________________________________
הענייניים מתחילים להגיע. שבת שלום ומבורכת לכולם אוהבת !
YOU ARE READING
Alex's world
Romanceלכל סוף יש התחלה, אך ההתחלה שלנו רק התחילה אלכס. את עוד תהי שלי.
