פרק 12

1.2K 130 28
                                    

נ.מ ג׳נקוק
טאהיונג לא פותח, אני נוקש כמעט חמש דקות והוא לא עונה, ציללתי בפעמון והוא גם לא ענה, החלטתי לוותר.
אבל צווחה שנשמעה מהבית עצרה אותי ״טאהיונג״ קראתי, שמעתי עודצצעקה, הפעם לא החלטתי לדפוק, פתחתי את הבית.
הוא לא בסלון ולא בחדר שלו, הוא גם לא בשירותים. לא יודע איך שחכתי לבדוק קודם אם הוא במטבח, רצתי למטבח וכמעו התעלפתי.
טאהיונג נשען על האי, דם נוזל מהרגלים, דם נשפך מהידיים ויש לי זכוכית ביד, העיינים שלו נעצמות ומסביבו שלולית דם.
התקשרתי מהר לאמבולנס ורציתי אליו, תפסתי אותו חזק בזרועותיי וחיבקתי אותו חזק״קוקי?״ הוא אמר/שאל בקול חלש ״ט-טאה מה אתה עושה?״ הדמעות יצאו כמו נהר, למצוא אותו מכוסה בדם זה מפחיד ״קוקי אני עייף״
״לא טאהיונג אל תסגור את העיינים, תפתח אותם״ העיינים שלו נסגרות, אסור לו לישון, הוא ימות ״טאהיונג אל תישן, בבקשה״ התחננתי אליו, הוא פתח את העיניים וראיתי דמעות.
״קוקי אני רוצה לישון, תפסיק לצעוק״, ״לא טאהיונג תחזיק מעמד בשבילי, בבקשה הם
עוד מעט פה״ אבל הוא לא הקשיב, הוא המשיך לסגור את העיינים.
נכנסתי ליותר לחץ ופאניקה, אסור שיקרה לו משהוא, אסור! בנתיים לקחתי מגבות וניסתי לעצור את הדם שזורם לו בלי הפסקה
שמעתי את הסירנות, אפשר עוד להציל אותו ״טאה, טאה. הם פה תחזיק מעמד״ הפרמדיקים נכנסו, הם לקחו את טאהיונג מהיידים שלי.
הם מהר חבשו לו את היידים והרגלים, הוא לא עוצם עיינים זה טוב.
נכנסתי איתו לאמבולנס והחזקתי לו את היד, הדמעות לא חדלו מלצאת, אם הוא ימות אני יהרוג את עצמי.
טאהיונג הסתכל עליי ואני עליו ואחרי כמה שניות הוא אמר״קוקי אני אוהב אותך״ שלושת המילים האלו שברו אותי, הרגשתי כאילו מרסקים אותי מבפנים.
הבנתי כמה אני זקוק לו, הבנתי עד כמה אני רוצה לשמוע את זה ממנו, הבנתי כמה אני צמא לאהבה שלו.
״אני אוהב אותך טאה״ כן אני אוהב אותו, יותר מכול אחד בעולם הזה, ואני דפוק שעזבתי אותו.
הוא חייך ואז עצם את העיינים.
לא!

We don't talk anymore/ taekookWhere stories live. Discover now