למה אני?

פרק 40

דניאל הרגישה קצת שטחית על כך שהיא שופטת את הבנים לפי המראה שלהם. היא ניסתה להגיד לעצמה שמראה זה לא הכול, אבל אז קול אחר הוסיף שזה גם. אחר שזה נחמד.
הדקות עברו. בטי דיברה ודיברה בלהט גדול. כנראה על משהו חשוב, אבל דניאל כבר מזמן לא איתה. מבחינתה, הפה של המורה זז והדבר היחיד היוצא ממנו הוא אוויר.
אין מה להתלבט, לכי לנסיך... חשבה.
היא כבר כמעט והסכימה עם עצמה, אבל אז צביטה קלה בלב של החמצה תקפה אותה. פניו המאוכזבות של אלכס קפצו למוחה.
הוא רצה אותך, אותנו! חייכה לעצמה.
הוא התבאס כי יש לך חבר!
דניאל הוציאה דף מהקלסר שלה והתחילה לכתוב:

אלכס- בלונדיני         אלכס- עיניים ירוקות   
פיטר- שיער שחור      פיטר- עיניים חומות
המנצח- אלכס.           המנצח- אלכס.                                                                                                                                                                                                                            אלכס- גומות
פיטר- גומות
המנצח- תיקו.

המנצח: אלכס

היא בהתה בדף כמה שניות לפני שהוסיפה סימן שאלה אחרישמו של אלכס בסוף.
"אלכס... אלכס... אלכס!" הקולות הדמיוניים חזרו והשתוללו בראשה.
דניאל ממש יכלה לראות במוחה כמה בנות שנראות בדיוק כמוה, יושבות בתוך חלל לבןומתווכחות.
"אני חושבת שאלכס הוא האחד!" אחת עם שיער פזור אמרה.
"הרשי לי לחלוק עלייך," אחת עם גולגול מתוח אמרה. "בנות, באמת.תהיו הגיוניות, במטותא ממכן."
"מי מקשיבה לאחת שאומרת מילים כמו 'במטותא'?"שאלה אחת עם גולגול מרושל.
"כן, ממותות לא נכחדו כבר לפני איזה מליון שנה?" אחת עם קוקו גבוה שאלה.
"מה הקשר?" שאלה גולגול מתוח.
"שזה כבר לא עדכני. את מיושנת, מה שהופך את הדעות שלך מיושנות," קוקוגבוה החזירה.
"בנות! בואו נרגע," אחת עם צמה אמרה ברוגע.
"לא רוצה, למה מה תעשי לי?" הפזור אמרה.
"את מפוזרת מדי לטעמי," גולגול מתוח אמרה. "אתן באמת סומכות עלהמילה שלה?"
"תראו אותה, מחלקת פקודות!" גולגול מרושל אמרה.
"סלחי לי? איני אלא חושבת לטובתו האישית. יש החולקת עליי, אחיותיי?"גולגול מתוח אמרה.
"היי, אני רק חצי אחות שלך!" גולגול מרושל ירקה. אחרי כמה שניות של שקט,היא באמת ירקה על האחת עם הגולגול המתוח.
עכשיו כל שדניאל ראתה היה מעגל העולה באש.
"די! תפסיקו!" רצתה לצעוק עליהן.
היא קימטה את הדף שכתבה עליו את הדברים והחלה לשחק בו בידיה. היא ראתה תמונותחולפות של שניהם בראשה. היא לא הצליחה להבין מדוע נתפסה על האלכס ההוא. מי הוא? מיהוא שהיא תקדיש לו מזמנה? מי הוא שיתערבב לה בחייה ככה? היא לא ידעה למה, או איך,אבל היה בו משהו באלכס הזה. משהו יותר חזק ממנו וממנה ביחד. התחושה הזאת...
התחושה הזאת שהם צריכים להיות יחד. שיש בניהם קשר. אבל היא לא ראתה אותו. משהו בוהיה לה מוכר, אבל לא הצליחה להיזכר מהיכן.
היא התחילה לסרוק את הכיתה תחת מבטה. החל מבטי ועד סוף הקצה השני של הכיתה. היאספרה כמה בנות הגיעו עם שיער פזור, כמה עם גולגול, כמה עם צמה. כמה מתעסקות עםשיערן ברגע זה.
היא נגעה בשיערה שלה שהיה אסוף בגולגול מרושל מעט. היא פירקה אותו והניחה את הגומייהעל השולחן. בעודה משחקת עם שיערה, חושבת עם לעשות גולגול חדש או בכלל קוקו, היאניסתה להקשיב לבטי.
"וזה מה שגרם לניסיון המרד הראשון. המלך המסכן לא ידע איך להתמודד אם כלהאשמות, אז הוא פשוט ברח. אבל זה כבר קשור לנושא אחר," אמרה.
מה יעזור לי לדעת את כל זה? חשבה.
היא נאחה ואספה את שיערה לצורת גולגול, אז נזכרה שהגומייה עדיין על השולחן ונאנחה.היא עזבה את שיערה, נותנת לו ליפול על כתפיה. היא פשוט שמה את הגומייה על ידההימנית כצמיד והחליטה לעזוב את שיערה המסכן לנפשו.
מבלי להרגיש, מעגל הבנות חזר למוחה, אבל הוא היה שונה. פחות תוקפני.
"אחיות יקרות," אמרה האחת עם הצמה, "תודה שחזרתן."
אבל אז דניאל הבחינה במשהו נוסף, לכולן הייתה קשורה מטפחת סביב הפה, כך שלא יכלולדבר. רק אחת הייתה חופשייה באמת, זאת עם הצמה.
"למה את לא נותנת להן לדבר? להתבטא?" דניאל שאלה אותה.
"כי הן לא חשובות," אמרה הצמה.
"אז מי כן?" דניאל שאלה.
"את," הצמה אמרה.
"אני? הצחקת. למי אני חשובה? מה אני כבר משנה למישהו?" דניאל שאלה.
"כרגע? לשני אנשים," הצמה אמרה. "יש בידייך בחירה. הגעת לצומתדרכים, מה שתבחרי לא ישפיע רק עלייך, אלא גם עליהם."
עכשיו דניאל הבינה מה הרגיש לה מוזר. עם פיטר היא הרגישה כאילו זה גורל, אבל אלכסהיה פשוט... משהו מוכר אבל לא ברור.
היא הבינה מה היא עצמה ניסתה להגיד לעצמה כל הזמן:
תבחרי בקפידה, כי את תשני את חייך לנצח.
אחרי שאתה פוגע באדם אחר, קשה לקחת את זה חזרה, במיוחד עם מדובר בנסיך.
אם תבחר בפיטר, יהיה מדובר בבחירה הקלה, כי מה הסיכוי שהיא תפגוש באלכס בשנית?
אבל משהו בה לא היה מוכן לוותר גם עליו.
היא שנאה אתגרים שאחרים מציבים בפניה, אבל אם היה מדובר באתגר שהיא עצמה הציבה,היא תשנה את מסלולה של השמש אם יהיה בכך.
"החלטתי..." דניאל אמרה למעגל הדמיוני בעוד הוא מתאדה ממוחה.
זהו, הייתה בידה ההחלטה. מרגע זה, חייה יחצו לשניים, החלק שלפני והחלק שאחרי,שבסופו תדע לענות על השאלה שהטרידה אותה מאז שהחלום עליה ועל פיטר הופיע: למה אני?     

**************************************************

טוב זהו, הנה הגענו לסופו של הספר הראשון. אני אצא להפסקה קצרה לפני שאחזור עם ספר ההמשך.

מה חשבתן?