למה אני?

פרק 10

"מה אתה שמח?" וויליאם הסתכל על אחיו המאושר שנכנס בדלת.
"אני בחדר, אל תפריע לי," פיטר אמר, עדיין מחייך.
"מה יש לך?" וויליאם שאל, הולך אחרי אחיו.
"אושר אינסופי," פיטר אמר לפני שהסתובב אל אחיו, "זה מה יש לי."
"ויש לזה תרופה?" וויליאם שאל. הוא מעולם לא ראה את אחיו כל כך שמח.
"לא יודע ," פיטר אמר, מסתכל על השקית. "נקווה שלא."
"מה יש שם?" וויליאם שאל.
"כלום. אוויר. משהו חסר כל חשיבות," פיטר אמר.
"אז למה קנית?" וויליאם שאל, לוקח לידיו את השקית ומסתכל לתוכה.
"לא משנה," פיטר אמר. "זה לא חשוב עכשיו."
"אז מה כן?" וויליאם שאל, אבל פיטר התעלם משאלתו.
הוא לקח את השקית מאחיו והמשיך בדרכו. וויליאם הסתכל על גבו המתרחק ואז התחיל ללכת אחריו. הוא קרא לו לעצור, אבל זה לא נעצר עד שהגיע לחדרו. פיטר פתח את הדלת ונכנס פנימה, אך לפני שהספיק לסגור את הדלת, וויליאם נכנס. האחרון לקח שוב את השקית והתיישב על המיטה. לפיטר לא היה אכפת. וויליאם הוציא את הז'קט מהשקית וזרק את השקית על הרצפה. הוא הסתכל על הז'קט ועל פיטר שחייך ללא שליטה לסירוגין. לבסוף הוא הניח את הז'קט על המיטה, קם והתקרב אל פיטר.
"צא מזה!" וויליאם אמר, נוקש באצבעו מול פיטר.
דלת החדר נפתחה, חושפת את אנה, "יופי, אתה כאן."
"מה יש לו?" וויליאם שאל.
"וויליאם, לך תקרא לאחיך," אנה פקדה על בנה.
"למה? מה קרה?" וויליאם שאל.
"בוא רק נגיד ש... לא יהיה לך צורך לגנוב יותר," אנה אמרה. וויליאם עדיין לא הבין כלום. הוא משך בכתפיו ויצא מהחדר. אנה הסתכלה על פיטר, שעדיין, כמובן, חייך ללא שליטה.
"אז זהו? זה קרה? זה אמיתי?" אנה שאלה. "זה נגמר."
"כן," פיטר אמר. "זה בהחלט נגמר."
אנה הנהנה והתחילה לחייך בעצמה. היא חיבקה את בנה ואמרה לו ללכת עם וויליאם, שיגידו לכולם להגיע לסלון. פיטר הנהן ויצא מחדרו. אנה נאנחה בהקלה ויצאה מהחדר, הולכת אל הסלון.
אחרי כמה דקות, כל האחים נכנסו לסלון. הם התיישבו על הספות וחיכו שאנה תגיד משהו.
מארק נכנס בריצה, "מה קרה? מה דחוף?"
"כדאי שתשב," אנה אמרה. היא חיכתה עד שמארק ישב.
"מה אמא? מה קרה?" ג'יימס שאל.
"למה קראת לנו?" אדוארד שאל.
"בנים... ומארק," אנה אמרה. היא הסתכלה על פיטר וסימנה לו לבוא.
"נו...?" וויליאם היה חסר סבלנות.
מארק הסתכל על אנה בציפייה, "זה חשוב אני מקווה."
"מאוד," אנה אמרה. "הכי."
"נו..." התאומים אמרו יחד.
"אח שלכם..." אנה התחילה, נושמת עמוק לפני שמסיימת את המשפט, "מצא אותה."
"מה זה?!" התאומים קפצו מהספה.
"מה?" ג'יימס שאל.
"בגלל זה חייכת," וויליאם אמר.
"כן," פיטר אמר.
"זה אמיתי?" מארק שאל וקם מהספה.
"כן אבא," פיטר אמר.
"יש!" מארק צעק. "הסיוט נגמר."
"סיוט?" וויליאם שאל.
"חוסר הוודאות," אנה אמרה.
"הריבים שלכם," מארק אמר.
"עכשיו אנחנו יודעים מי יהיה המלך," אנה אמרה והסתכלה על בנה הקטן.
מארק חייך וחיבק את פיטר, בעוד ארבעת אחיו מסתכלים עליו בכעס וקנאה.
"אז איפה היא?" וויליאם שאל. "אני רוצה לפגוש את הנערה המסתורית מהנבואה."
"גם אני," ג'יימס אמר.
"אז יש... עניין..." פיטר אמר והתיישב על הספה.
"נו, ידעתי," ג'יימס אמר. "הוא לא מצא כלום."
ג'יימס כעס, אבל זה היה בעצם אכזבה. כשהוא גילה שפיטר מצא אותה, שהוא ימלוך, נבנתה בו תקווה. הוא יכול להפסיק לחפש את הבחורה מהנבואה ולהיות עם מרי. נבנתה בו תקווה שזה יצליח.
"לא, אני באמת פגשתי אותה," פיטר אמר.
"הוא צודק," אדוארד אמר.
"איך אתה יודע?" וויליאם שאל.
"השרשרת שלי... היא פשוט נעלמה לי ביד," אדוארד אמר.
שלושת האחים האחרים זימנו את השרשראות שלהם. אחרי כמה שניות בידיים שלהם, השרשראות התפוגגו באוויר כלא היו.
"זהו, נשארה רק שרשרת אחת," אנה אמרה.
"השרשרת שאצלה," פיטר אמר.
"כמו בנבואה," אדוארד ואדמונד אמרו יחד והתיישבו בתיאום מושלם.