פרק 21

2.1K 197 1
                                    


"פיטר, למה לקח לך כל כך הרבה זמן?" מארק שאל כאשר בנו נכנס ללשכתו.
"מצטער," היה כל מה שאמר לפני שהתיישב על הכורסא שבצד. מארק קם מהכיסא שלו והתקדם לספה.
"היא לא נוחה כמו שהיא נראית," פיטר התלונן, זז קצת מצד לצד.
"אני יודע," מארק אמר. הוא התיישב ליד בנו. היו כמה שניות של שקט. שניהם ידעו שהם צריכים לדבר על זה, אבל הם לא באמת ידעו איך.
"תקשיב..." הם אמרו ביחד והסתכלו אחד על השני.
"אתה קודם," פיטר אמר.
"לא, חשוב לי לשמוע מה יש לך להגיד," מארק אמר.
פשוט תגיד את זה... פיטר חשב.
הוא נשם עמוק ושאל, "אני באמת חייב?"
"חייב מה?" מארק כיווץ את גבותיו, לא מבין את השאלה.
"לעשות את זה. ללמוד איך... אתה לא למדת איך להיות מלך, נכון?" פיטר אמר.
"נכון. כי אני לא גדלתי בתור נסיך, יורש עצר. אמא שלך, לעומתי, בילתה את כל חייה בשיעורים, לימודים, חינכו אותה כל חייה לתפקיד," מארק אמר.
"אני יודע," פיטר אמר. הוא תמיד חשב שזה אידיוטי. אם צריך ללמוד ככה את התפקיד, אז שפשוט יפתחו את זה לקהל הרחב. כל מי שרוצה שילך ללמוד, מי שיצליח הכי הרבה, יהיה המלך. נראה מי ירצה למלוך אחרי סיוט כזה.
ובכלל, אמא שלו למדה את התפקיד כל חייה, הוא רק בן שבע עשרה, הוא אמור להתחתן בעוד שנתיים-שלוש, איך ילמד הכול?
מה הטעם בכוח לעשות מה שאתה רוצה, אם אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה?
כשאני אהיה המלך, אני אשנה את זה... עברה מחשבה בראשו.
הוא ראה את הצד החיובי בזה שהוא יהיה המלך פתאום. הוא הבין כמה דברים יהיה ביכולתו לשנות, להחליט, לשפר.
הילדים שלי לא יעברו סיוט כזה... הבטיח לעצמו.
"בכל מקרה, עד שהנבואה לא התגשמה, לא יכולנו לדעת מי יהיה המלך," מארק המשיך בדבריו.
"אתה יודע כמה פעמים חשבתי שהנבואה היא סתם שקר? שהיא אף פעם לא תופיע?" פיטר אמר.
"גם אני חשבתי על זה לפעמים," מארק הודה.
"תמשיך, מה רצית להגיד?" פיטר שאל.
"כלום. שום דבר שאינך יודע כבר," מארק אמר. "פשוט שלא ידענו את מי לחנך למלוכה, אז ניסינו עם כולכם, אבל כפי שראית, זה לא תמיד עבד."
"אז מה עכשיו?" פיטר שאל.
"אתה הולך לבלות איתי במשך שנתיים, אולי שלוש, עד החתונה כמובן," מארק אמר. "תלמד את התפקיד. אולי החברה שלך תהיה עם אמא שלך וגם תלמד משהו."
"היא לא חברה שלי. היא לא מכירה אותי אפילו," פיטר אמר.
"אתה מתכוון, שהיא עדיין לא מכירה אותך," מארק אמר.
"אני יודע למה התכוונתי," פיטר אמר.

"אני גוועת!" מיכל קראה בשנייה שהמורה יצאה מהכיתה.
"בשביל זה יש לך הפסקה," דניאל אמרה.
"כן, של עשר דקות," יעל אמרה, "אין זמן לכלום."
"מתי יש זמן למשהו? החיים לחוצים מדי," דניאל אמרה. "עזבי שטויות."
"מה שטויות?" יעל שאלה.
"לא אמרתי כלום," דניאל אמרה.
"מי ראתה את 'מוות הזריחה'?" עדי שאלה פתאום.
"אני!" דניאל וסתיו הבלונדינית אמרו יחד. כמובן שזה גרם להן להסתכל אחת על השנייה ולצחוק.
"שווה צפייה?" עדי שאלה.
"לא יודעת," הבלונדינית אמרה.
"לא, סתם עוד סרט צפוי," דניאל אמרה.
"מה צפוי, מה?" אלונה שאלה.
"היה סרט יפה, האמת," הבלונדינית אמרה.
"בואו נגזים," הברונטית התערבה. "נחמד, נחמד."
"לשם הלכתן אתמול?" תהל שאלה.
"כן," הבלונדינית אמרה.
"למה שאלת, עדי?" דניאל שאלה.
"סתם, פשוט ראיתי את הטריילר וחשבתי על ללכת," עדי ענתה.
"תקשיבי, אל תעשי את זה לעצמך," דניאל אמרה.
"לא, תקשיבי לי, אל תקשיבי לה," אלונה אמרה. "הסרט היה מדהים, היא פשוט לא מבינה כלום מהחיים שלה."
"טוב, תעשי מה שבא לך," דניאל אמרה.
"רוצות לעשות משהו היום?" יעל שאלה.
"אני עובדת," דניאל אמרה בשעה שהוציאה את האוכל מהתיק.
"מחר?" אלונה שאלה.
"אוקיי מאמי, שני דברים," דניאל אמרה והסתובבה עם הפנים אל אלונה. "דבר ראשון, אתמול עשינו משהו. כמה פעמים אני יכולה להגיד את זה? לא צריך לעשות משהו כל יום! ודבר שני, כמה פעמים אני יכולה להגיד את זה? אני לא עובדת מחר!"
"אהה, נכון," אלונה אמרה.
"יופי. בוחן פתע, באיזה ימים אני עובדת?" דניאל שאלה את אלונה.
האחרונה חשבה קצת לפני שאמרה, "בימי ראשון? רגע... ראשון, שלישי ו... חמישי."
"יופי, כל הכבוד," דניאל אמרה כאילו אלונה ילדה קטנה.
"אני גאה בך," יעל פנתה אליה באותו אופן.
"היה כזה קשה?" דניאל שאלה.

"חדר!"פיטר קרס לתוך מיטתו בתחושת הקלה.
אבא, כזה, חופר! הוא צרח בתוך ראשו.
הוא בילה איתו כמה שעות טובות. שלוש ליתר דיוק.
"אני פשוט לא בנוי לזה," פיטר אמר. "אני לא אעמוד בעוד יום כזה,וזה עוד לפני הדברים הקשים באמת!"
פיטר לא ידע איך הוא ישרוד חיים כאלה.
כמלך.
"אני חייב לברוח מזה... אבל אני לא יכול," הוא לחש. הוא שכב על המיטה,בוהה בתקרה, חושב על מה היה קורה אם לא היה נכנס לחנות הזאת. "את אחד הדבריםהטובים, נכון? את הבחורה מהנבואה..."
פיטר קפא לרגע. מחשבה חדשה קפצה למוחו. הוא עבר לישיבה והסתכל קדימה.
"מה אם היא יודעת הכול? על הנבואה? עליי? החלום?" הוא לחש. "זה רקהגיוני. אם היא מהנבואה, למה שהיא לא תדע? למה שרק צד אחד ידע על הנבואה? אולי גםהמשפחה שלה? החברות? רק היא? זה לא הגיוני שהיא לא יודעת מכלום. היא בטוח יודעתמשהו, אפילו הכי קטן."
פיטר החליט שהוא הולך ללכת לחפש אותה. עכשיו.
מישהו בעולם הזה מכיר אותה... הוא אמר לעצמו.
ועם המחשבה הזאת, הוא יצא מחדרו. הוא התחיל לרוץ במהירות על טבעית לכיוון היציאהמהארמון, עד שהוא התנגש במישהו ונפל.
"סליחה," פיטר אמר. הוא קם ממקומו ורצה לקחת את הסליחה בחזרה.
"תסתכל לאן אתה הולך!" ג'סי צעקה עליו.
"אני מצטער ג'סי," פיטר אמר.
"לאן אתה ממהר כל כך?" ג'סי שאלה.
"למצוא מישהי. לא שזה עניינך או משהו, כן?" פיטר אמר.
"את מי, אותה?" ג'סי שאלה.
"מה את יודעת?" פיטר שאל.
"לא מצאתם אותה כבר?" ג'סי שאלה, נזכרת בנערה מאתמול. "וחוץ מזה,זה לא ענייני, לא?"
"תעני!" ציווה.
"בסדר..." ג'סי נכנעה. "אני לא יודעת הרבה, רק איפה היא לומדת.כנראה."
"נו...?" פיטר שאל בחוסר סבלנות.
"טוב, אם אתה חייב לדעת," ג'סי אמרה, "אז אני אגיד לך איפה."

למה אני?Where stories live. Discover now