פרק 7 - אנטי-בננה

341 30 13
                                    

"תעקבו אחרי החלומות שלכם, הם יודעים את הדרך."
← קובי יאמדה→

***

בפרק הקודם -

"אני לא יודעת מד הכל מסובך אבל הוא לגמרי בננה !" עניתי בהתוודאות.

"את רואה ! לגמרי הולך לקרות ביניכם משהו אלוהי הבננות לחש לי " היא קרצה וציחקקה מהבדיחה העצמית שלה .

הסתכלתי עליה , חייכתי וחשבתי מה הייתי עושה בלי מד?

***

"לייט , תראי עוד מעט אנחנו מגיעים!" ילד בן אחד עשרה עם עיניים ירוקות אפורות ושיער שחור אמר .

הוא הצביע לעבר חלון המכונית שהיינו בה .
הסתכלתי לצידי השני ילדה שהייתה דומה בדיוק לילד ישבה בצד השמאלי שלי, תאומים .

שיערה החלק השחור הגיע לחצי גבה עיניה הירוקות אפורות הסתכלו עליי במבט שמח "לייט אולי תשני אצלנו אחרי הטיול ? אני בטוחה שאמא שלך תסכים!" היא אמרה בהתרגשות .

"תאליה אני אשמח !" החזרתי לה.
לא שלטתי בגופי ובמילותיי זה היה כמו זיכרון אבוד שצף שוב מתוך האפלה .
--------

קמתי ממיטתי בבהלה .
מה זה היה החלום הזה?
זה בכלל היה חלום?

הסתכלתי על המיטה של מדיסון שהייתה ליד שלי.ראשה היה ברצפה ורגליה על המיטה ועיניה היו פתוחות למחצה .

הסטתי את ראשי לשעון בחדרנו שהיה תלוי על הקיר השעה הייתה רק שלוש לפנות בוקר.

אני מסוג האנשים האלה שמתי שהם קמים הם לא מסוגלים לישון לעומת מד שנרדמה בשנייה בכל מקום שרצתה.

הייתי חייבת לצאת לסיבוב , לנקות את הראש ממחשבות על החלום הזה .

תאליה , מי זאת?
והילד הזה הוא מוכר לי באופן מחריד אבל אני לא יכולה להבין מיהו .
זה כמו ההרגשה הזאת שאת רוצה להגיד מילה והיא על קצה הלשון אבל אתה פשוט לא יכול להגיד אותה.

קמתי מהמיטה ועשיתי את כל הדבר הזה שנקרא 'אירגוני בוקר'.

לאחר חצי שעה יצאתי אל עבר סלון האחוזה הענק , התגנבתי קלות על קצות אצבעותיי מנסה שלא להרעיש .

"לאיפה את חושבת שאת הולכת גרייס? אמר קול מאחורי .הסתובבתי בתמימות וראיתי את סגן המנהלת גריגורי.

'המשחק מתחיל' חשבתי.
זייפתי דמעות בעיניי ונשימות קצרות שאפילו הלחיצו אותי .ביודעו על האסתמה שלי הוא נלחץ ולחש "איפה המשאף שלך?!" "אני אהיה בסדר זה לא הת-קף אלא פש-וט חוסר אוויר , אני צרי-כה להירגע בחוץ ,לבד" .

     יתומה || orphan       Where stories live. Discover now