softness-רכות

פרק 2

נקודת מבטה של ג'ורדן - 9:00 בבוקר יום למחרת.
קמתי לאור שמש שקופח על פניי.
לאחר מספר שניות הבנתי שאני לא נמצאת בפנימייה.
איפה אני לעזאזל? מילמלתי לעצמי בעודי סורקת את החדר בו ישנתי.
קמתי מהמיטה כדי לברר איפה אני
אבל בשנייה שקמתי הבנתי שאני בהאנגאובר מטורף ורצתי לשירותים שהיו לצד המיטה והקאתי.

הקטע המוזר הוא שאני לא זוכרת שום דבר, כלום.. וגם אין לי שום מושג איפה אני.
יצאתי מהשירותים וראיתי בחורה, שנראת בגילי, ברונטית, גבוהה יחסית, היא הייתה לבושה בגופייה אדומה ,ושרירייה בלטו.
"איך את מרגישה?" היא שאלה בקול רך.
"מי את? ואיפה אני?" שאלתי בקול רם.
"אני ג'נה ואת אצלי בדירה, כבר ערכנו את ההיכרות הזו אתמול
אחרי שאת ובחור אחד..נכנסתם לבר והיית שתויה כבר כשנכנסתם, הוא כמעט השקה אותך למוות." היא אמרה בנימה צינית. קטעתי אותה כשהיא התכוונה להמשיך לספר
"אני לא מבינה! איך לעזאזל זה קשור לזה שאני כאן?" אמרתי בכעס.

"את צריכה להיות קצת סבלנית.." היא גיכחה והמשיכה את דבריה "הצעתי לקחת אותך הביתה כי היית ממש על הפנים, הסכמת, והכוונת אותי לפנימיית הכדורסל לצעירים
והבנתי שלהחזיר אותך לשם בשעה שכזו ועוד שיכורה... לא יהיה חכם כלכך."
"אוי פאק! מה השעה?" אמרתי ושוב קטעתי אותה.
"9:17" היא אמרה עם חיוך קטן.
"שיט אני חייבת לעוף! יש לי אימון עוד פחות מרבע שעה!" אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת.
כשהגעתי לדלת נזכרתי שאין לי מושג איפה אני וגם אין לי רכב.
ג'נה הסתכלה עליי לשנייה והבינה שאני צריכה טרמפ.

היא הקפיצה אותי וכשהגענו, היא עצרה אותי ואמרה לי "שתדעי, שאת צריכה להיות קצת יותר סבלנית." היא אמרה את זה בנימה צינית וחייכה אליי.
חייכתי בחזרה ורצתי מהאוטו שלה הישר לאולם הספורט.
שכחתי להודות לה וגם לסגור את דלת האוטו ואז שמעתי אותה צועקת "וגם קצת נימוסים לא יזיקו לך." צחקתי לעצמי ונכנסתי לאולם.
-
פרק שני בסיפור :)
מבטיחה שזה יתפתח למשהו יפייפה =)