כולנו , כל משפחת אמסלם עמדה מול הקבר . כל בנות הדודות שלי והבני דודים , האחים של אבא שלי וסבתא שלי .
כשהם סיימו לברך כולם פשוט עמדו במבט עקום מופנה אלינו , כולם כועסים שיעקב השאיר לנו את הירושה , לנו והתברר שגם לאמא שלו .
" אני והילדים שלי הולכים מכאן , שמחה ! " אח של אבא שלי אמר וקרא לאשתו והיא מיד סימנה לאלף ילדים שלהם ללכת אחריה . לאט לאט כל האחים הלכו בלי לומר מילה , מאוכזבים מאתנו כאילו זה אשמתנו .
" בני זונות . " רועי אמר חסר מעצורים כשהם הלכו ורק המשפחה שלנו נשארה מעל הקבר .
" צודק . " אבא שלי הסכים אתו והביט בסבתא שלי שהביטה בנו בתהייה ואז צחקה.
" אנחנו עשירים " היא אמרה בחיוך , " הוא הבטיח לי שאני אהיה עשירה והוא צדק . "
כולנו הנחנו אבן על המצבה ונישקנו את הקבר והלכנו לתחנת האוטובוס , רועי היה עם כיפה ועמית גם . שניהם היו חתיכים כל כך , עם הזקנקן הקטן שהתחיל לצמוח להם והשמש שהעירה על הירוק הקטן בעיניים שלהם והשיער השחור והמודגש שלהם , ואו . אחים שלי כל כך חתיכים בחיי .
" אמא בואי שבי . " עמית אמר והניח עיתון על התחנה והיא התיישבה , נשענתי על התחנה חסרת כוחות , הייתי עייפה לגמרי עכשיו ממש מוקדם בבוקר , הבית ספר אפילו עדיין לא התחיל ואני לא מתכוונת ללכת אבל אחים שלי לא מתכוונים לוותר לי כל כך .
רועי הניח את ידו סביב הכתף שלי והרמתי את מבטי אליו כשחיוך מתנוסס על פניו .
" איך היה אתמול ? " שאלתי אותו
" נחמד , חזרנו .. הסברתי לה את המצב .. שאני צעיר מדי , ולא בא לי כרגע איזה ילד קטן . " הוא אמר והנהנתי ועצמתי את עיניי כשאני מניחה את ראשי בחזהו .
" איך היה אתמול בתל אביב ? " הוא שאל ומשכתי בכתפיי .
" אין על באר שבע . " סיכמתי והוא גיחך .
- כעבור שבוע .
כולנו התאספנו בבית חולים , אני , רועי , דניאל , מאור ועמית . אבא שלי גם כמובן , וסהר לא הספיק לשלוח לי הודעות לחיזוק . הקשר שלי ושלו רק התהדק במהלך השבוע הזה , עוד כמה ימים בודדים נגמר הבית ספר ואולי גם הקשר שלנו ? אני לא יודעת .. הכל משתנה בסוף של תכנון כלשהו בעולם הזה .
" הניתוח היה מעולה " הרופא יצא אלינו מחוייך לגמרי , והרים את ידיו באושר , רועי נישק את התהילים והודה לאלוהים וכולנו כמו חיילים הוצאנו מהפה .
" שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני האחד "
" בלי העין הרע . " אבא שלי מיד הוסיף .
" היא תשאר בבית חולים שלושה ימים , הקול שלה צרוד אז לא להיבהל והדיבור ממש מעט ישתנה . " הרופא הסביר בקצרה .
" מתי אפשר לראות אותה ? " מאור אמר .
" עוד שעתיים , היא אמורה להתעורר עוד שעתיים . " הוא חייך אלינו והלך .
כולנו התקבצנו לחיבוק משפחתי אחד וגדול , אבא שלי התחיל למלמל זמרות הודיה לאלוהים וכולנו אמרנו אמן ברגעים המתאימים לכך , אחרי הכל התיישבנו בחדר ההמתנה . ראשי היה מונח על כתפו של מאור ששיחק עם שיערי שארך עד המותניים כמעט , הוא אורך ממש במהירות ואני תמיד דואגת לגזור אותו אבל הפעם לא מתחשק לי לגזור, אני דווקא אוהבת אותו כשהוא ארוך מהרגיל .
" אחרי שהיא תשתחרר מכאן , נעשה ארוחה של מלכים " עמית אמר בחיוך
" ותביא את החברה הקטנה שלך . " מאור עקץ אותו וגיחכנו בעייפות.
" אני אביא . " עמית אמר ברצינות . וכולנו מיד קמנו להביט בו מחכים לאיזה פאנץ' או משהו כמו בדרך כלל מצדו .
" כן הגיע הזמן שתכירו את מאי , אני אביא גם את שלי . " רועי אמר וחייך במבוכה , חיים שלי הסמיק .
" הילי תבוא גם בלי שאני אומר לה . " דניאל אמר ופרצנו מצחוק .
" אני גם אביא מישהי . " מאור אמר , בטח המכוערת ההיא מהסופר
" עוד מישהו ? " אבא שלי שאל מופתע .
" כן , גם אני . " אמרתי וכולם השתתקו .
" כבר פגשתם אותו . " המשכתי לומר בזהירות .
" סמי ? " רועי אמר בכוונה מעוות את שמו וגלגלתי את עיניי .
" זה סהר ! " אמרתי והם גיחכו בשקט .
" טוב תביאו . " אבא שלי אמר .
נכנסו לחדר שלה , היא פקחה מעט את העיניים ולבסוף פקחה לגמרי . היו לה תחבושות סביב הגרון והאחות נכנסה לחדר כשהיא עושה בדיקות שגרתיות , היא חייכה וסימנה לנו עם הראש שהכל בסדר .
" איך את ? " אבא שלי שאל אותה
" בסדר " היא אמר בקול צרוד והיא נבהלה מעצמה וצחקנו כי אנחנו היינו מוכנים לזה , ידענו שהיא הולכת להישמע מוזר וצרוד אבל כנראה שהיא לא כל כך .
YOU ARE READING
IM YOURS - אני שלך
ChickLitיולי אמסלם נערה בת שבע עשרה , נאלצת לתת לסהר הלל שיעורי תגבור לקראת הבגרות במתמטיקה לאחר שהוא שבר את הרגל . הסיפור מגולל על משפחתה של יולי ומשפחתו של סהר , שני נקודות מבט של שוני אך גם דמיון רב . עד כמה ששניהם שונים הם מוציאים נחמה ועזרה אחד בשני...
