" בשביל מה ? , " אמא שלי שאלה אותי ישר כאשר פתחתי את הדלת , הסתכלתי עלייה בפליאה . מחכה שהיא תמשיך . " בשביל מה קנינו לך פלאפון ? " היא אמרה , אוקיי אמא . מה ההפכה עכשיו ?
" אני לא יכולתי לדבר אמא . " אמרתי והנחתי את המפתח בסלסלה שנמצאת במדף ליד הדלת .
" איפה היית בכלל ? " היא כעסה עליי , הסתכלתי עליה ברצינות שילבתי יידים על החזה וגלגלתי עיניים .
" אמא אמרתי לך כבר אתמול שאני הולכת לעזור לילד ללמוד בשיעורי בית . " אמרתי לה והיא התרככה כשהיא נזכרה שאמרתי לה , היא צחקה על עצמה וגלגלתי עיניים .
" אוו .. יולי עוזרת למישהו בשיעורי בית , סרט רומנטי . " רועי אחי בן 23 לומדת באוניברסיטה בבאר שבע , אמר , הוא ישב בשולחן האוכל ואכל . בגלל שהוא לומד בעיר אז הוא גר כאן , אם הוא היה לומד בתל אביב הוא היה גר בקרטון חלב אני בטוחה .
" תסתום את הפה " אמרתי לו ולקחתי שניצל שאמא שלי הכינה מהצלחת שלו .
" אבל למה עם הידיים , יא ילדה ברברית . " הוא אמר התלונן וצחקתי כשאני לועסת את השניצל ומנופפת בו לאות ניצחון .
" איפה הקופים האחרים ? " שאלתי אותו .
" יושבים בחוץ .. " הוא אמר לי וסימן לי בחדר שלי , אנחנו גרים בקומה ראשונה , דוך . בלי מדרגות . ישר אתה נכנס לבניין בכל צד יש דלת אחת , אנחנו בצד שמאל ובאמצע יש את המדרגות שמובילות לשאר הקומות של הבניין . אני הלכתי לחדר שלי שנהייה ריק מאז פסח , נשאר בו רק השולחן כתיבה שלי שעליו יש את המחשב הנייד , מיטת הנוער שלי וארון ומראה וזהו . הנחתי את ספרי מתמטיקה על השולחן ופתחתי את החלון כשאני רואה את עמית ודניאל , שאר האחים שלי יושבים שם ושותים בירה מפצחים גרעינים ומעשנים נרגילה .
" זהו הפכתם את זה לחדר שלכם הא ? " אמרתי להם והם נבהלו וצחקתי , איפה שהם יושבים זה הגינה . והגינה ? היא הגינה של הבניין , אבל אחים שלי הפכו את זה לגינה שלהם . הם שמו שם ספות , שולחנות , נרגילות וגדר . כל דיריי הבניין לא מגיעים לכאן חוץ מאחים שלי והחברים שלהם , לדיירי הבניין לא מפריע שהם יושבים שם כל עוד המקום נשאר נקי אז מה אכפת להם .
" לכי תביאי עוד איזה בירה . " עמית אמר לי , עמית אחי מנהל בית קפה . ודניאל הוא חייל שחתם קבע והוא בטח כאן לבקר . לי יש חדר לבד וכל הרביעייה ביחד , הם ישנים במיטת קומתיים . אני לבד כי אני בחורה לא כי אני נסיכה של אבא או משהו כזה תאמינו לי .
" בתנאי. " אמרתי לו והוא הסתכל עליי , וחייך הבין מה אני רוצה .
" סבבה לא נטפס מהחדר שלך .. " הוא אמר וחייכתי חיוך מספק והלכתי להביא לו את הבירה שהוא רצה , למזלי אני לא צריכה בכלל לצאת מהבית , מספיק שאני מוציאה את היד שלי מהחלון וזה מונח על השולחן .
" תהנה . " אמרתי ונעלתי את החלון והלכתי לסלון .
" אבא !" אמרתי כשהוא נכנס והוא חיבק אותי ונישק אותי בקודקוד הראש .
" איפה הברברים . ? " הוא שאל ורועי חייך אליו חיוך כשכולו מלא באורז כמו ילד קטן וצחקנו עליו . אין על האחים האלה באמת .
" דניאל ועמית בחוץ . " אמרתי לו והוא נאנח והניח את התיק שלו על המדף ליד הדלת . אבא שלי מאבטח בחברה של תרופות , ואמא שלי עקרת בית . יש אנשים שאני יודעת שחושבים שאני צריכה להתבייש בזה , אבל במה בדיוק ? אבא שלי לא גנב , לא רמאי , לא הונאה , לא שיקר ולא כלום . אז במה להתבייש ? בזה שהוא מנסה לפרנס את המשפחה שלו בכבוד ועוד ככה בגיל 60 ? לא . לא רוצה להתבייש ואין לי במה להתבייש . זה לא שהחיים שלו היו קלים כמו שלי , לא היה לו חדר לבד או מחשב בחדר , או טלוויזיה בחדר כמו לאחים שלי .
וזה שהוא מעניק לנו את זה .. אין דבר כזה שמחמם לנו את הלב . אני גאה ולא מתביישת .
ВЫ ЧИТАЕТЕ
IM YOURS - אני שלך
Чиклитיולי אמסלם נערה בת שבע עשרה , נאלצת לתת לסהר הלל שיעורי תגבור לקראת הבגרות במתמטיקה לאחר שהוא שבר את הרגל . הסיפור מגולל על משפחתה של יולי ומשפחתו של סהר , שני נקודות מבט של שוני אך גם דמיון רב . עד כמה ששניהם שונים הם מוציאים נחמה ועזרה אחד בשני...
