פעם הייתי כותבת סיפורים והרגשתי בכיף לכתוב אותם , באמת . היה לי דף בפייסבוק שכתבתי שם היו לי רק 30 לייקים ובכל פרק שהעליתי 3 לייקים ולפעמים תגובה אחת ( הדף חוסל אז .. ) . זה מעולם לא הפריע לי באמת , אני מעריכה כל לייק וכל צפייה קטנה וכל תגובה - אבל דברים כאלה לא חשובים לי כל כך .
כשאני בוואטפד אני שמה לב שלכל כותב\סופר זה הדבר היחידי שחשוב כאן , מספר הצפיות התגובות וההצבעות . סבבה שיבושם להם לא באה להרצאות כאן שאני לא אעשה דבר כזה ובלה בלה בלה .
פשוט כשאני כותבת בוואטפד אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי למישהו , להראות שגם אני טובה להראות משהו למישהו , אני מתאמצת לכתוב , בזמן האחרון חצי פרק לוקח לי לפחות 5 ימים לכתוב , הגעתי למצב שזה חייב להיות שיא השלמות וזה מעצבן ומסתכל כל כך ברמות זו הסיבה שקשה לי לכתוב את הסיפור שלי ( אני שלך ) מחשש שלא יקראו , שלא יאהבו ועוד .
עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל , מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך .
המשפט הזה מתאר את המצב שלי לאחרונה , אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי למען וואטפד , מרגישה שאני מקריבה הכל רק כדי שסיפור יהיה מושלם ואני מוותרת על עצמי למענו ולא רציתי להגיע למצב כזה מעולם והמצב הזה חרא ומסתכל לגמרי , זה מוריד את החשק ושלא נדבר על הביטחון של לכתוב .
החלטתי שאני אקח לעצמי כמה ימים בודדים , לא מעל שבוע להבין מה אני רוצה מהסיפור שלי .
השעה עכשיו חמש וחצי לפנות בוקר , זה הלילה השני ברצף שאני ערה ככה רק בגלל שאני מנסה לדמיין ולחשוב לאן לקחת מכאן את הסיפור , כמו שאמרתי בכל הפרקים אני יודעת איך להמשיך יודעת מה אני רוצה שיקרה , אבל לא מצליחה לתרגם את זה לפרקים , מבקשת שתבינו ותחכו בסבלנות .
לא יודעת למה רשמתי את זה לכם אבל הייתי חייבת לפרוק , אם לא הבנתם דבר ממה שרשמתי אז אל תדאגו אתם לא לבד , גם אני לא הבנתי מה אני רוצה מעצמי .. הכל מבולבל אצלי כרגע , למי שיש עצות או משהו בסגנון אני אשמח לשמוע .
ועכשיו ? עכשיו לילה טוב . עפתי להשלים שנות שינה בזריזות .
YOU ARE READING
IM YOURS - אני שלך
ChickLitיולי אמסלם נערה בת שבע עשרה , נאלצת לתת לסהר הלל שיעורי תגבור לקראת הבגרות במתמטיקה לאחר שהוא שבר את הרגל . הסיפור מגולל על משפחתה של יולי ומשפחתו של סהר , שני נקודות מבט של שוני אך גם דמיון רב . עד כמה ששניהם שונים הם מוציאים נחמה ועזרה אחד בשני...
