פרק 23-חטיפה

277 35 274
                                    

עיני הסתכלו לעבר החלון הפתוח. כעת ידי פתחו בעדינות את המכתב שהיה מונח על הכרית בטבעיות.

ידי רעדו פוחדות לדעת מה כתוב ,אך גם מסוקרנות. עיני עקבו אחרי האותיות .דמעה קטנה ירדה מלחיי,מרטיבה את המכתב. טיפות דם היו על המכתב,מה שגרם ללבי לדפוק בחוזקה.

את כתב היד כבר זיהיתי היטב,אותו כתב יד חזק וברור. כתה היד של בריאן.

"הזמן תם .היא שלי עכשיו! השארתי לך כאן טלפון שתוכל לראות אותה,שלא תגיד שאני לא מתחשב."

האותיות נחרטו בחוזקה על הדף. יכולתי להישבע שבאותו הרגע הוא צחק את צחוקו המרושע. אותו צחוק שתמיד העביר בי צמרמורת בגוף.

ידי נגעו כעת בטלפון שהיה מונח בתוך המכתב. לחצתי על הכפתור במהירות,עיני ראו כעת את אמילי שעונה חזק על הכיסא בלי יכולת לזוז .
ידה היו קשורות וכך גם רגליה .על רגלה היה חתך עמוק.

לחייה היו שרוטות ונפוחות. פנייה היו מפוחדות להחריד .רק מלצפות בה הרגשתי איך היא מפחדת.

אני חייב להציל אותה!

נכנסתי במהירות למכונית השחורה.
לא ידעתי איפה למצוא אותה,ידעתי דבר אחד שהיא קרובה אלי. לא היה לו כול כך הרבה זמן להתרחק .היתרון הזה נתן לי תקווה בלב.

כעת עברתי את הגשר של העיירה. קולה של אמילי כמעט גרם לי לאבד שווי משקל.

"סבסטיאן אני מצטערת אני כול כך מצטערת שפגעתי בך,אני מצטערת על כך שניצלתי אותך כדי להשיג מידע. אני כול כך מצטערת" היא אמרה,קולה נשמע שבור ומרוסק. שפתייה רעדו מקור שכנראה הקפיא אותה.

"את לא צריכה להצטער. אני אוהב אותך אמילי" אמרתי בקול מרגיע .למרות שמה שהרגשתי באותו הרגע היה ההפך. ידעתי שאין לי סיכוי להציל אותה כול עוד בריאן מחזיק בה,הסיכויים לטובתו.

לא הייתי מוכן לוותר!"אתה רק צריך להאמין" קולה של קרוליין הדהד בראשי,נותן לי כוח להמשיך.

דמעה קטנה ירדה לי כעת מלחיי רק ממחשבה עלייה. כול כך התגעגעתי לקרוליין,לעקשנות שלה,לחיוך המקסים. לשיעורים שלה בנושא הישרדות. לקולה המרגיע.

אני לא מאמין שלא אראה אותה יותר,היא אננה! עדין קשה לי לקלוט את זה. "זה כול כך לא הגיע לה!" דפקתי בכעס על החלון שמיד התפוצץ. רסיסי זכוכית עטפו את ידי כעת אך לי לא היה אכפת מדבר.

כמה זמן עבר מאז,הכאב לא מרפה לשנייה. חשבתי שככול שיעברו השנים הכאב יעבור גם,אך היא תמיד איתי כמו צל מאחורי.

אני אציל את אמילי ויהרוג את בריאן,למען אמילי וקרוליין.

לחצתי על מקשי הטלפון אך הוא נכבה. מה שגרם לי להילחץ אף יותר. הרגשתי אבוד אך בכל זאת לא ויתרתי. רציתי דבר אחד נקמה!

Between life and deathWhere stories live. Discover now