Between life and death

פרק 14-שנאה

הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ ונמעך,איך הנשימות שלי נהפכות לכבדות ואטיות.

שנאה רבה עטפה אותי באותו הרגע כל מה שרציתי זה לכסך את בראד במכות.כל כך שנאתי אותו,השנאה הרבה שהייתה לי כלפיו האכילה אותי.

"אתה לא תיגע בה!" רטנתי בכעס לעבר בראד.
"טוב אני לא אגע בה" הוא אמר בפשטות.
"כי זה כבר בוצע" הוא הוסיף שחיוך מתפשט על פניו.

"אני אהרוג אותך" אמרתי בכעס לעברו ,הכעס הציף אותי האכיל אותי ,הרגשתי את השנאה הרבה עוטפת אותי.

בראד קטע את מחשבותיי ואמר "אתה יודע שלא תוכל,אף אחד לא יכול"היה לו טון ששידר ביטחון רב.

"אל תדאג בראד,יבוא יום ואני אמצא דרך להרוג אותך" אמרתי בזעם לכיוונו.
"אני רוצה לראות איך אתה מנסה",הוא אמר בצחוק לועג,כאילו אין לי שום סיכוי נגדו.

רציתי להוציא לו את הלב מהמקום,למחוץ אותו,שרק אבק אפור יישאר מימנו,לראות איך הוא מתקשה לנשום,כל כך רציתי להרוג אותו,אבל ידעתי שאני לא יכול.

ידעתי שהוא צודק אבל לא יכולתי לוותר בכזאת קלות.

הבטחתי לעצמי שבאמת יבוא יום ואעשה את זה.
אני אמצא דרך להרוג אותו,אני חייב,אין סיכוי שהוא בלתי מנוצח,אמרתי לעצמי בנחישות.

"מה עשית לה?" צעקתי בכעס לעברו.
"זה קשור לזה שהיא נדקרה היום,נכון?" שאלתי שדמעות ממלאות אותי מבפנים,ידעתי שהתשובה היא כן,אבל כל כך פחדתי לשמוע אותה.

נזכרתי איך אמילי דיממה איך הכאב אחז בה. יכולתי להרגיש את הכאב שהיא חוותה באותו הרגע לא עוזב אותה לשנייה.ראיתי איך היא מתקשה לנשום ,איך היא לאט לאט נחלשת.

"זה כבר עובד!" בראד אמר בהתלהבות קוטע את מחשבותיי.
הסתכלתי לעברו בגועל מבין שהמצב לא טוב,ורוב הסיכויים שאמילי תמות ולא תשרוד.

היא תהפוך להיות כמוני חשבתי לעצמי,פחד עטף אותי .לא, היא לא יכולה,היא לא יכולה להיות ערפדית.
בשלב מסוים היא תהרוג משהו כמו כל ערפד,האשמה תאכיל אותה,היא תתפרק.

"אני לא מבין אותך" צעקתי לעברו בכעס.
"מלא להרוג ערפדים,אני אבין אתה צייד,אבל למה להרוג בת אנוש שלא עשתה כלום,למה?" שאלתי את בראד,באמת לא מבין.

"זה למטרה טובה!"הוא אמר בביטחון.
"בבקשה ממך תפסיק עם זה" אמרתי לבראד במבט מתחנן.
דמעות מילאו את עיניי ואיימו לפרוץ.לא נתתי להם,לא יכולתי להראות את בראד מחייך,את אותו חיוך שניצח ואני נשברתי.

לא יכולתי לתת לו את התענוג הזה שהוא סוף סוף ניצח אותי אחרי 300 שנה של סבל,300 שנה של בריחה של כאב.
לא. אני לא נשבר בקלות,יהיה מה שיהיה אני אעבור את זה! אמרתי לעצמי בנחישות.

"תיקח אותי,כבר 300 שנה של סבל.של בריחה ממך,סוף סוף הצלחת לתפוס אותי,אז כך אותי תעזוב אותה במנוחה" אמרתי בביטחון לבראד.

"אני חייב להודות שזה מפתה" בראד אמר.
"אך אני לא מוכן לוותר עלייה.אני מרשה לך לברוח.אני אחוס על חייך בתנאי שלא תציק לי עלייה"הוא אמר בנחישות.

"בחיים לא!" אמרתי בביטחון מוחלט, לא מתחרט על שום מילה שיצאה מפי.

ידעתי שאם אני אברח אני אשרוד,אבל לא יכולתי לעזוב את אמילי ככה.
מה שווה חיי נצח בלי מי שאתה אוהב,בלי מי שיספק אותך? שאלתי את עצמי.

חייתי מספיק שנים עכשיו תורה של אמילי לחיות.לא מגיע לה למות עכשיו,לא מגיע לה את כל הרע הזה אמרתי לעצמי בנחישות.

"אוקי החלטה שלך" בראד אמר.
"רק אל תגיד שלא נתתי לך הזדמנות" הוא הוסיף בקולו המחוספס שהעביר בי צמרמורת קלה.
קולו של ג'ייק קטע את שיחתי הזועמת בני לבין בראד.

"סבסטיאן,מה אתה עושה,תעזוב את הבחורה ותברח" ג'ייק אמר בביטחון.
לא האמנתי שג'ייק יגיד דבר כזה.
שום רגש לא זז לו.שום רגש כלפי אמילי,שום רגש כלפיי הנשיקה שלהם.כאילו היא כלום בשבילו,עוד בין אדם שמיותר.

התכלתי על ג'ייק במבט כועס.
"אתה לא מבין?אני לא יכול,אני באמת אוהב אותה,לא כמוך ששום רגש לא נוגע בך" אמרתי בעוקצנות לעבר ג'ייק.

"עד כדי כך ששווה להקריב את החיים שלך בשבילה?"ג'ייק שאל אותי בטון גבוה.
"כן!" עניתי בביטחון.
"חייתי מספיק שנים,עכשיו תורה של אמילי לחיות" הוספתי.

"אתה עושה טעות!" ג'ייק אמר בכעס לעברי מרים את קולו.
"אני לפחות מקריב משהו בחיים האלו,תגיד לי מה שווים חיי נצח בלי אהבה.בלי מי שתספק אותך,שתתן לך את ההרגשה הכי טובה שבעולם" אמרתי באותו הטון לג'ייק, את אותם מילים שעברו במוחי לפני מספר דקות.

קולו של בראד קטע את שיחתי בין ג'ייק,כמעט שכחתי שהוא נמצא כאן
"טוב הפסקתם להתווכח ביניכם?" בראד שאל בטון כעוס.
התעלמתי משאלתו ושתקתי.

"עכשיו בנוגע עלייך" בראד אמר והתקרב לכיווני באטיות שיצרה מתח בינינו.
ידעתי שהוא הולך להרוג אותי,רגליו השריריות התקרבו לכיווני,ידו אחזה ביתד עץ.

הגיע הזמן לברוח מכאן אמרתי לעצמי,רצתי את ריצת הערפד שלי ותוך שניות הייתי בבית של אמילי.

דפקתי בדלת בחוזקה,אף אחד לא ענה.שום רעש לא נשמע,היה אפשר לשמוע את השקט ששרר,השקט שהעביר בי צמרמורת קלה.

התקרבתי לעט לכיוון הדלת,פתחתי את הדלת בשקט,הדלת הייתה פתוחה.

ראיתי את אמילי על הרצפה מחוסרת הכרה,לא ידעתי אם היא חייה בכלל.
"לא" צעקתי בכעס,שומע את העד שלי צועק בין הקירות.
ניסיתי להיכנס ,אבל לא הצלחתי,אמילי לא הזמינה אותי לבפנים ולא היה הרבה ממה שיכולתי לעשות.
דמעות מילאו את עיניי,הרגשתי איך משהו בתוכי חסר.

הייי כולם😉
אז מה אתם אומרים על הפרק מעניין?
אני לא ממש בטוחה לגביו😔
מה אתם חושבים שיקרה עכשיו?
אמילי חייה?,מה סבסטיאן יעשה?
מה אתם חושבים על בראד?,על ג'ייק?
תמיד שמחה לתגובות והדירוגים שלכם,אתם תמיד יודעים איך לשמח אותי עם התגובות המקסימות והמחמאות
אוהבת אותכם💖💖💖💖
הפרק מוקדש ל@hodi1234 החברה המושלמת שתמיד תומכת בי שצריך אוהבת אותך 😊😚😚😚😚💖