Between life and death

פרק 21-שכחה

אפשר להגיד שהשיר קשור לפרק
אני כבר התמכרתי
תהנו מהפרק😄
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אמילי כעת הסתכלה עלי מבט קצר.
מיד אחרי זה היא החזיקה חזק בראשה,פוחדת מה שהוא התפוצץ.

"אאא" היא צעקה מחזיקה חזק בראשה,דמעות קטנות זלגו כעת במורד לחייה.

"מה קרה?" שאלתי מבוהל.

"אני אלך לקרוא לאחות" אמרתי קם במהירות,ידה שהייתה כעת קרה נגעה בי בחוזקה.

"אמילי רק עכשיו התעוררת את זקוקה לעזרה!" אמרתי מסתכל בעיניה הכחולות.

"מי אתה?,מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?" היא שאלה מבוהלת.

יכולתי להישבע שפניי היו עצובות כעת.היא לא זכרה אותי,אחרי כול מה שעברתי בשבילה,אחרי כול מה שהקרבתי,היא לא זוכרת אותי.

הרגשתי את תחושת הכאב מתפשטת לעט בגופי ,כמו מגפה שאי אפשר לעצור.

"קוראים לי סבסטיאן,את באמת לא זוכרת אותי?" שאלתי בקול מעט חנוק.

בתוך תוכי שמחתי קצת שהיא לא זכרה אותי,לא השארתי לה רושם ראשוני טוב.

אוכל להתחיל מחדש.

"לא" היא אמרה בפשטות.

"אני אעזור לך להיזכר" אמרתי תופס בידה הקרירה.

"תעזוב אותי" היא אמרה נבהלת,כעת היא שלבה את ידה בצורה מגוננת.

"אאא" היא צעקה שוב תופסת חזק בראשה שכעת היה נראה כבר מסוחרר.

"תעזבו אותי"היא צעקה מיבבת בבכי חזק.

"למי את מדברת?" שאלתי מופתע.

"מה אתם רוצים מימני?" היא צעקה לאוויר הריק,פניה נראו מבוהלות,הנשימות שלה היו מהירות וחדות,גורמות ללבה לקפץ במהירות.

"אמילי אין כאן אף אחד"אמרתי בדאגה נוגע שוב בידה הקרירה.

"הם רודפים אחרי" היא לחשה שדמעות ממלאות את עיניה.

"אל תתקרב אלי" היא אמרה לאוויר הריק.

כעת זרועותיה חיבקו אותי בחמימות ,יכולתי להריח את ריח שערה מתפשט בתוכי.

היה נראה שהיא כעת בוטחת בי שאגן עלייה מפני דבר שלא ראיתי.

כעת היא נשמה באופן סדיר,עיניה נעצמו לאט כאילו התחילו כבר להיחלש.

ידעתי שעכשיו הזמן שלי לפעול,פתחתי במהירות את המגירה נזהר לא להזיז את אמילי,הוצאתי מזרק ובטוחו חומר מרדים.

הזרקתי בעדינות את החומר לצווארה,נותן לה לישון שינה עמוקה.

ידיי החזיקו בחוזקה את אמילי ממהר לצאת מבית החולים.

השעה הייתה מאוחרת כך שאף אחד לא הסתובב במסדרונות,חוסך לי את הזמן.

פתחתי את המכונית השחורה שלי,כעת הנחתי את אמילי בעדינות במושב האחורי.