My Angel (1)-גרסה ישנה

פרולוג

מעודכן; 13/6/2018
*
-1816 בספירת בני האנוש-

גבריאל הביט על שולחנו אשר אותו מכסים אלפי דפים, והוא נאנח בעודו משרבט כמה מילים על חלקו העליון של עמוד.

הוא לא מבין מדוע עליו להתעסק בכל המסמכים הללו, הרי אין בהם שום דבר משמעותי חוץ מבעיות בעולם של בני האנוש. אביו אמר לו שזוהי דרך מעולה להבין אותם, ללמוד עליהם, להתכונן לרגע בו יפגוש את ה'מיועדת' שלו.

הוא כמובן חושב שהכל שטויות.

להתכונן? להתכונן למה? לא מגיע לאף אחד יחס מיוחד שכזה ממנו.

אבא שלו, קאסטיאל שמו, לא יודע על מה הוא מדבר. הוא אומנם אומר שהוא מדבר מתוך ניסיון אישי עם אימו, אריאה, אך בדבריו אין שום היגיון.

הוא קם ממקומו ומחליט שהספיק לו להיום, יוצא מן המשרד המואר בעזרת מנורה יוקרתית. גבריאל מעסה את צווארו הדואב ומזיז את כנפיו הלבנות והגדולות. כיוון שישב שעות על גבי שעות, הוא בקושי הרגיש את גופו.

במקום לשבת במשרד הוא יכל לעשות דברים חשובים הרבה יותר מלקרוא תלונות כאלה ואחרות של בני אדם שמנדנדים ומתלוננים על דברים שוליים.

אם רק היו מרשים לו לרדת לכדור הארץ הזה, הוא מזמן כבר היה דואג שילמדו לשתוק ולשמוח בחלקם.

הוא גם היה כבר מחפש את ה'מיועדת' הזו שלו, למרות שלא יודע מתיי תיוולד-אם היא בכלל נולדה. כך הוא היה יכול לקצר תהליכים.

"גבריאל, המלכה מבקשת את נוכחותך." צץ לפתע משום מקום אחד מהעובדים.

גבריאל מצקצק פעם אחת בלשונו באי רצון, אך בלית ברירה מתקדם למקום בו ציין כי היא נמצאת בארמון.

"רצית משהו, אמא?" הוא נכנס ומתחיל ללכת אל עבר אימו שישבה בקצה השולחן הגדול שאורכו התפרש על כל אורך החדר.

היא מרימה את ראשה, מעט שעמום נראה על פניה. גבריאל מגלגל את עיניו כשהוא מבין שהיא מציירת.

"כן אני- אוי, גבריאל! אתה נראה נורא, מה קרה לך?" היא קמה מהכיסא שלה ומסתכלת עליו כשהוא מתיישב במרחק כמה כיסאות ממנה.

גבריאל לא יכול שלא לגלגל את עיניו פעם נוספת.

"הייתי במשרד הרבה, אני מניח שאני צריך הפסקה יותר ממה שחשבתי." היא נאנחת ומתיישבת חזרה במקומה, מניחה את העיפרון על השולחן ובוחנת את עבודתה.

"רק רציתי לומר לך משהו בקשר לחודש הבא," היא פותחת את דבריה ומעבירה את תשומת ליבה אל בנה.

הוא מרים גבה בשאלה והיא ממשיכה, " חודש הבא אתה תהייה בגיל שבו אנחנו מגלים אם היא נולדה כבר, או מתיי תיוולד. אני רוצה שתדע שלא משנה כמה זמן יתגלה שתצטרך לחכות, זה תמיד ישתלם לך בסוף." כתשובה הוא רק מחייך חיוך מעט מתנשא, יודע.

"אני בטוח שאגלה שה'מיועדת' שלי כבר נולדה, אל תדאגי." גבריאל קובע.

אריאה מנידה בראשה לשלילה, "אנחנו לא באמת יודעים עד לגיל המסוים, אל תצפה יותר מדיי. בסופו של דבר כל הציפיות שלך יהיו לשווא, ואז אתה תרגיש מתוסכל." היא אומרת.

הוא קם מכיסאו, "אל דאגה, אמא, אני בטוח במה שאני אומר. וגם אם יתגלה שאצטרך לחכות עוד מאתיים שנה, אני לא אתאכזב." והוא התקדם אל הדלת ויצא מהחדר, מרגיש בטוח בעצמו.

אך כשהגיע היום, מה שגילה הרס אותו יותר משחשב. גבריאל הסתגר בחדרו במשך ימים שלמים בידיעה שתיוולד רק בעוד מאתיים שנה, והוא צריך לחכות.