My Angel (1)-גרסה ישנה

פרק 8

״לא!״ אני קוראת בעודי רצה ברחבי הבית.
״אוולין, בואי לכאן!״ גבריאל קורא כאשר הוא רודף אחרי. אפילו אל תשאלו איך הגענו אל הסיטואציה הזאת.
״לא!״ אני עולה על הספה ורצה עליה ואז יורדת ממנה בקפיצה, ממשיכה לרוץ. ״אוולין!״ -״לא!״
בעודי רצה מסביב לורוניקה ולאחרים אני שומעת אותה ממלמלת,״על מה הם רבים עכשיו?״
״אוולין!״ הוא נאנח, מתנשף ועוצר ליד כולם אשר התאספו בסלון.
כולם חוץ ממריאלה ולין אשר ישנו בחדרן.-אחרי הכל, השעה הייתה עשר בלילה.
״השעה עשר בלילה! תפסיקו לרוץ ולעשות רעש,״ קוראת ורוניקה ועוצרת אותי.
״על מה רבתם, בכל מקרה?״ שואל אוריאל. אני משתעלת ובולעת את רוקי בכבדות כיוון הריצה. ״אני.צריכה.מים.״ אני ממלמלת בקושי ופונה למטבח.
״לא היית צמאה אם לא היית בורחת ממני,״ טוען גבריאל.
מה שתגיד, אני חושבת.
״לאוולין יש בעיה בלישון איתי באותה מיטה.״ עונה גבריאל לאחיו.
אני מסתכלת עליו במבט של-׳אתה מדבר ברצינות?׳ ושמה יד על המותן שלי.
״ברור שתיהיה לי בעיה, אני לא מכירה אותך בכלל! מי יודע, אולי אתה רוצח סדרתי?״ הוא מסתכל עלי בהבעה אטומה וחסרת רגשות.
״אוולין צודקת-״ ״-ידעתי! הוא רוצח סדרתי, נכון?״ אני קוטעת את ורוניקה.
גבריאל סוטר את ידו על מצחו ונאנח בתסכול, השאר מסתכלים עלי בשעשוע.
מה?
״-אוולין צודקת בקשר לכך שהיא לא צריכה לישון איתך באותה מיטה.״ היא ממשיכה, מסבירה לי-יותר מלגבריאל-כאילו אני ילדה קטנה.
״ומה בקשר לקטע של הרוצח?״ אני מרימה את הגבות בשאלה, משועשעת מעט בעצמי.
״אני די בטוחה שזה לא נכון. די בטוחה.״ היא אומרת, טופחת על כתפי. אני מהנהנת.
״אני חושבת שהמיטה של ארין נפתחת,״ ורוניקה אומרת וארין מהנהנת, בעוד שגבריאל עושה פרצוף כאילו הוא ילד בן חמש שלא קיבל גלידה כמו שהובטח לו.
אנחנו בכלל לא מסתכלות עליו כשאנחנו נכנסות אל תוך החדר כדי להתארגן לשינה, ואני בטוחה שהוא לא היה שמח מכך.
לאחר כמה דקות אנחנו מצליחות לפתוח את המיטה ולסדר אותה, מכבות את האור בחדר.
״אל תתייחסי למה שגבריאל אומר,״ היא אומרת כשאנחנו שוכבות במיטתינו.
אני מסתכלת על גבה המופנה אלי.״מה?״
היא מכחכחת בגרונה.
״גבריאל יכול להיות מאוד קר לפעמים, אז אני מכינה אותך עכשיו. את תלמדי להתרגל לזה בסופו של דבר.״ היא מסיימת להסביר.
לאחר כמה שניות אני אומרת,״בסדר.״ ואז ממלמלת לילה טוב קטן שהיא מחזירה.
שקר.
לא הייתי עם זה בסדר בכלל. אבל באותו רגע החלטתי משהו.-אם הוא יתנהג אלי רע ובקרירות כמו שהוא עשה עוד מוקדם לאותו יום-אני אתנהג גרוע יותר.
*
״אוולין! אוולין! אוולין!״
מה לעזאזל? זאת רק אני או שמישהו קופץ עלי?
״א-וו-לין!״ קורא שוב קול קטן. אני מרגישה חבטה בבטני ונושפת אוויר בהפתעה וכאב.
״מרי, מה את עושה?״ אני שומעת קול נוסף כשאני מתכווצת מכאב עם השמעה מעל ראשי וגונחת.
מי זה המעז להעיר אותי?
״אוריאל אמר לי שאמרת לו להגיד לי להעיר את אוולין.״ אומרת מריאלה בקולה התמים והמתוק.
״לא אני לא.״ היא עונה.
תהרגו אותי עכשיו.
״אוו... יכול להיות שאוריאל שיקר?״ היא ממשיכה את השיחה כאילו היא לא יושבת עלי לאחר שהעירה אותה בלי סיבה.
״כן, מרי. חשבתי שאמרתי לך כבר לא להאמין למה שהוא אומר לך, במיוחד מאז התקרית ההיא.״
תירו בי בבקשה.
״אז כדאי שנלך וניתן לציפור הישנונית להמשיך לישון!״ קוראת מריאלה וקופצת ממיטתי-מגופי-.
ציפור?
״כן, כדאי.״ הצעדים שלהן נשמעים כשהן עוזבות את החדר. ״לא היינו רוצים לעצבן את גבריאל, הוא אמר לא להפריע לה,״ מריאלה אומרת והן פותחות את הדלת.
״נכון מאוד ו-״ ״-אם תמשיכו לדבר לא תצטרכו לדאוג רק בגלל גבריאל.״ אני קוראת והן עזובות.
תטביעו אותי.
~
"You've always loved the strange birds..." היא שרה בעודה מסרקת את שיערה של ביתה.
"Now I want to fly into your world
I want to be heard,"
היא מפסיקה, נושמת וממשיכה לשיר בשקט,
"My wounded wings still beating,
You've always loved the stranger inside...
Me, ugly pretty."
״את שרה נורא יפה,״ הילדה אומרת, מחייכת אל אימה והיא מחזירה לה חיוך.
״אחת הסיבות שאני אוהבת לשיר את השיר הזה כי-״ ״-כי הוא מדבר על ציפורים ופירוש השם שלי הוא ציפור!״ היא קוראת בשמחה, ממשיכה את את אימה.
אימה מצחקקת.
זה היה נכון.-מרלין לא יכלה שלא לחשוב כאילו השיר נכתב על ביתה. היא גם אהבה לשיר אותו תמיד, ובכל פעם ששרה אותו אוולין אמרה לה שחשבה שהיא שרה יפה.
"You've always loved the strange birds
Now I want to fly into your world
I want to be heard
My wounded wings still beating,
You've always loved the stranger inside..."
היא שרה, והייתה מופתעת כשביתה סיימה את המשפט האחרון.-
"Me, ugly pretty."
~
אווצ׳.
למה אני על הרצפה?
אני מרימה את ראשי כשהדלת נפתחת בקול.״מה לעזאזל?״ קרא גבריאל כשקרא אות על הרצפה.
״נפלתי מהמיטה.״ אני אומרת את המובן מאילו.
״וואו, לא הייתי מנחש את זה בלי עזרתך.״ הוא עונה כשציניות נוטפת מקולו.
מה שתגיד, אני חושבת וקמה מהרצפה.
כשאני באה לצאת מן החדר הוא תופס את זרועי ועוצר אותי, בוחן את פניי. ״פעם שלישית גלידה, אוולין.״ אני ממצמצת.
״אוקיי...?״ הוא משחרר את זרועי, מבט ללא רגשות על פניו.
שניים יכולים לשחק במשחק הזה, אני חושבת.
אני לוקחת את הבגדים שורוניקה הכינה לי ונכנסת למקלחת, נשארת זמן ממושך מתחת למים.
אני נזכרת בחלום שהיה לי.-הוא לא היה חלום רע, מדוע נפלתי מהמיטה?
לרוב כשאני נופלת ממנה זה לאחר שאני קמה מסיוט.
לא לרוב.-תמיד.
להפך, החלום היה טוב, יפה. שמח. אני זוכרת את כל הפעמים שאימי, מרלין, שרה לי את השיר הזה.
היא תמיד אהבה לקרוא לי ׳ציפור קטנה שלי׳, כיוון שפירוש השם שלי הוא ציפור כמובן.
כששאלתי אותה מדוע היא קראה לי ככה היא ענתה לי את התשובה שלה הכי לא צפיתי. אני עדיין זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול.