My Angel (1)-גרסה ישנה

פרק 12

ממתי מיטה יכולה להיות כל כך קרה?

אה נכון, היא לא.

אני מתרוממת מהרצפה, משפשפת את המצח שלי ונאנקת בכאב כשאני קמה על רגלי הכואבות.

אתמול כשהגעתי לביתה של לילי לאחר שהיא טיפלה בפצעי מיד שקעתי לשינה עמוקה בחדר האורחים שלה.

הבטן שלי מקרקרת, הגוף שלי רוצה מקלחת, והראש שלי רוצה... מה בעצם הוא רוצה?

מאז שהפכתי להיות בת תשע עשרה לא ידעתי מה אני רוצה, אני צריכה.

אני צריכה מנוחה. אני צריכה חופש, בלי להילחם בגבריאל או באנשים פסיכים שרוצים במותי.

כן, זה מה שאני צריכה.

בנתיים, לעומת זאת, מקלחת ואוכל אכן יספיקו.

במחשבה זאת אני יוצאת מהחדר בשקט-היה נחמד לדעת מה השעה עכשיו, ולקבל את הטלפון שלי חזרה, למרות שאין לי מושג איפה השארתי אותו- וצועדת אל הסלון הקטן והחמים.

"אוולין," לילי קוראת כשהיא מבחינה בי.

אחד עשרה וחצי, אני חושבת. איזה יום היום? מה התאריך? קשה לי לזכור את הפעם האחרונה שבדקתי.

לעזאזל, אפילו יום הולדת נורמלי לא היה לי.

"אמ..." אני מהמהמת, מעבירה משקל מרגל לרגל. "יש לך במקרה בגדים שאוכל ללבוש, או משהו? אם זאת לא טרחה גדולה, כמובן." היא מחייכת כתשובה ומהנהנת.

היא חוזרת עם מכנס צמוד, חולצה פשוטה וארוכה וסווטשרט מחמם. בנוסף לכך בידיה היו בגדים תחתונים להחלפה. "זה של הבת הגדולה שלי, היא מזמן כבר לא גרה פה אך היא השאירה חלק מהבגדים שלה פה." אני מהנהנת והיא מובילה אותי לכיוון המקלחת.

כשאני מסתכלת על עצמי במראה אני קופצת בבהלה. מולי נערה בעלת שיער בלונדיני מבולגן ומלוכלך, על עורה הלבן סימנים כחולים ושריטות.

אני מתפשטת מבגדיי הקרועים והמלוכלכים מדם ובוץ, מסירה את התחבושת שהייתה על בטני.

מלבד השריטות והחבורות על גופי, חור קטן וכמעט לא נראה היה על כתפי כזכר מהירייה.

מיד כשאני חושבת על כך דייל מופיע במחשבותיי. האם הוא חי?

אדם-המאסטר- זה שהיה חברי בתיכון, האם הוא הרג אותו? או שהוא בחיים ולכוד ביחד עם דודה אנה?

אני משפשפת את הקרקפת שלי עם שמפו בריח פרחים ואז שוטפת אותו.

מעניין אותי לדעת אם גבריאל חושב עליי, אם הוא מחפש אותי.

ברור שהוא חושב עליך!

אני לא יכולה שלא לרצות להאמין לקול הזה.