אני אוהבת חורף. אוהבת את הגשם ששוטף את כל האדמה הקשה, את השלג שיורד באיטיות ונותן מראה יפה ועדין. במיוחד אני אוהבת את הקור, שנכון שמוזר להודות, הוא עוטף אותי בדרך מסוימת. בחורף הדיינר מלא באנשים, רובם באים לטעום את המנה המיוחדת של החורף - מרק העוף של הארבי. והשאר נכנסים לדיינר בשביל להתחמק מהגשם החזק ובסוף נשארים כדי לטעום מהמאכלים המגוונים שלנו.
כל שנה אני עומדת ומביטה באנשים הנכנסים לדיינר, רק זה מונע ממני להתרכז ולא להיבהל מהרעמים החזקים. החורף הזה מוזר... שונה, אחר. הימים הקרים עברו במשך זמן מה, השמש החלשה מופיעה ונעלמת מיד בערפל החשוך של הלילה. וכך עבר לו יום ועוד יום, ועוד יום וכך עבר חודש שלם.
חודש שלם מאז שאמי כבר לא איתי, חודש שלם מאז הפעם האחרונה בה איידן חיבק אותי בבית החולים, חודש מאז שירד הגשם הראשון שפתח את החורף הקודר. במהלך החודש הזה הכול היה אחרת, כל כך שונה. הלוויה עברה מהר, כל האנשים בעיירה הגיעו לכבד את אמא, כמובן שאני כמעט ולא דיברתי. אותן מילים, אותו מבט רחמים על כל אחד.
"היא הייתה אישה טובה"
"משתתפים בצערך"
"מסכנה"
שלושת המשפטים שוב ושוב ושוב ושוב...
עד כדי כך שלקראת הסוף, האנשים האחרונים שבאו אליי אפילו לא נתתי להם לדבר, עניתי 'תודה' בנחמדות ופניתי אל אליס וג'ואי. במשך שבוע שלם לא דיברתי עם אף אחד, שכבתי במיטה ובכיתי, כמובן שאליס וקיילי ניסו לגרום לי לקום, אך הדבר היחיד שעשיתי היה להגיד להן להפסיק. במשך אותו שבוע בכיתי, רק בכיתי. דווקא ברגעים האלו כל הזכרונות על אמא שלי הציפו אותי, הגיע רגע שהרגשתי שמרוב המחשבות המוח שלי עלול להתפוצץ.
בשבוע השני העברתי את הזמן בבית והקפתי את עצמי בביקורים של כולם, למרות שלא דיברתי עם אף אחד, הרגשתי טוב לשמוע את הקול שלהם. על פי קיילי שביקרה בחדרי, איידן הגיע לבקר אותי בבית אך חוץ מורד שאותו היא הביאה לחדרי והניחה על מיטתי, לא ראיתי אותו.
אחרי השבוע קמתי והלכתי לעבוד. כל הקולות האלו, הקולות של האנשים שחושבים שעוזר לי שהם מרחמים עליי. כמה שהם טועים. ברגע שנכנסתי לדיינר כל הלקוחות הביטו בי. כולם. התקדמתי ולבשתי את המדים, התחלתי לעבוד כאילו כלום לא קרה. אני ידעתי שאני חייבת לקום ולעבוד, לדאוג לכל מה שהשארתי מאחור. כך עבר החודש האחרון. לקום בבוקר, ללכת לעבוד ולחזור מאוחר. הייתי עמוסה בכל כך הרבה עבודה שבאמת עזרה לי, כל זה מנע ממני לחשוב - על אמא שלי, על איידן, על אליס ואמא שלה. רק ככה הצלחתי להימנע מליפול על הרצפה ופשוט לוותר.
בלילות שבהם הייתי לבד הרגשתי כל כך מפוחדת, אותם לילות שבהם קיילי עבדה עד מאוחר ואליס הייתה אצל ג'ואי. בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים, פחדתי. פחדתי לכבות את האור, להשאיר את כל הבית חשוך וקר. פחדתי לשמוע את הרעמים החזקים והגשם היורד. פחדתי להירדם מבלי לשמוע אגדה מאמא שלי, האגדות שכל כך אהבתי, בהם תמיד היה סוף טוב. רציתי לחזור לזה, לחזור לילדות. לרגעים בהם הייתה לי אמא שתדאג לי, שלא אני זאת שהכול נופל עליה, שיש מישהי שתגיד לי שהכול בסדר ותפתור את כל הבעיות שלי. אבל כלום לא היה ואני בכל זאת נרדמתי לבד ובחושך.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
