*נ.מ שליו*
"מה היא אמרה לך?" שאלתי ונגסתי במשולש פיצה.
"היא קצת כועסת עליך, ובצדק". מאי ענתה ולגמה מבקבוק המים.
"איך אני ארוויח כסף בלי עבודה?"
"לא, אתה צודק". היא מחתה. "אבל היא תתחיל לחשוד, תעשה לי טובה".
"איזה טובה?" חייכתי ולגמתי מהבירה שלי.
"תגיד", מאי התעלמה ממני. "איזו הופעה זאת בדיוק?"
"מה, מה שאני מתכנן? אני עדיין לא יודע". אמרתי לא בטוח. עלה לראשי רעיון גאוני להפתיע את נועה עם שני כרטיסים יקרים להופעה מיוחדת. סיפרתי את זה רק למאי. אני לא סומך מספיק על אופיר או על ירין או על יבגני, שבכלל אכזב אותי עוד עם הסיפור ההוא. רק לא סיפרתי למאי דבר אחד. אני עומד לקנות גם לה ולגיא כרטיסים. ככה אני אצליח להחזיר בניהם. גאון או לא?
"הנה היא". מאי הצביעה אל מחוץ לפיצרייה. נועה יצאה מרכב ונופפה לשלום למי שהסיע אותה. כיווצתי את גבותיי ומיקדתי את מבטי על נועה המחויכת ועל הנהג. הוא לא היה נראה כמו אימא או אבא שלה. ומה שבטוח, זאת לא אופיר כי הן בריב רציני.
זה עומר.
"זה עומר?" פערתי את עיניי. עיניו הכחולות זהרו כשהיא חייכה אליו.
"מי?" מאי הסיטה את מבטה.
"מי שנהג, מי שבאוטו, זה עומר!" העצבים התחילו להשתלט עליי.
"איפה?"
"שם!"
"אולי תירגע? זה לא..." לאחר מכן שתקה. היא הבינה שזה הוא. "בסדר, אז הם השלימו, מה כבר קרה?"
"אולי תצאי רגע מהבועה שלך?!" נהמתי בכעס. "ההומו הזה שיקר לה והפריד בנינו, מה היא הולכת ומשלימה איתו?!"
"אני לא... לא יודעת". היא גירדה במצחה.
"אלוהים יודע באמת..." מלמלתי והעפתי אחד מהכיסאות על הרצפה. נועה בדיוק נכנסה לפיצרייה. היא נעצה בי מבט מרוצה וחלפה על פניי, היישר למטבח.
"את לא מדברת איתי?" תפסתי בפרק כף ידה.
"תעזוב".
"את לא מדברת איתי?" הרמתי את הטון.
"תעזוב!" נועה צעקה פתאום. עזבתי את ידה והיא נכנסה לדלפק. "אני לא חייבת לך כלום, תכניס את זה כבר למוח הקטן שלך".
"המוח שלי לא קטן". סיננתי בכעס.
"לא, ממש לא". היא צחקקה בציניות. "רק זעיר".
"את מוכנה להסביר לי מ..."
"לא". אמרה ולבשה את הסינר.
"תני לי לגמור את המשפט".
"אתה יכול לגמור אבל לא את המשפט". היא נשענה קדימה על הדלפק וקרצה לי. הרמתי את גבותיי, הייתי בהלם. ממתי נועה מדברת ככה?
"מה עובר עלייך?" מאי הצטרפה אליי.
"הו, הנה גם את". נועה העיפה את שיערה לאחור. "יש לכם בעיות איתי?"
"א..."
"אני לא מעוניינת לשמוע". הכריזה ופתחה את הפלאפון שלה. היא חייגה מספר והצמידה את הפלאפון לאוזנה.
"הלו? עומר? תאסוף אותי בשש, טוב?" קראה ואז צחוק נפלט מפיה. "סבבה, ביי, מאמי".
"ממתי את בקשר איתו?" שאלתי. הרגשתי שעוד דקה אני לא מתאפק ומעיף את כל השולחנות בפיצרייה.
"מכיתה י".
"אמרו לך פעם שאת מעצבנת?" מאי זרקה לעברה. "הבן אדם עובד קשה בשבילך ולך בכלל לא אכפת".
"אני באמת לא מבין למה כל ההשקעה". לחשתי באוזנה של מאי.
"תוותר על זה, קח את הכסף לעצמך". הציעה לאחר שהנהנה אינספור פעמים.
"על מה אתם מדברים?" נועה הרימה גבה.
"אני לא יודע, אני פשוט לא יודע למה אני מבזבז את האנרגיה שלי על השטויות שלך!" העפתי את בקבוק הבירה השביר על הרצפה. הוא התנפץ לרסיסים וככה בדיוק נראה הלב שלי באותו רגע.
"את ילדה מטומטמת, אני אוהב ילדה מטומטמת, ואני לא אוהב לאהוב מטומטמות!" נעצתי בה אצבע. "אני לא רוצה להיות עם מטומטמת, כי מטומטמות עושות לי בחילה, וזה בדיוק מה שאת עושה לי, נועה, בחילה!"
"שליו..." היא השפילה מבט.
"שום שליו! אני שונא אותך, נועה! במקום נחת ואהבה את מביאה לי רק צרות על גבי צרות על גבי ריבים על גבי כאבים!"
"ש..."
"נמאס לי!" פניי האדימו מכעס. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת התעצבנתי עד כדי כך. בקושי שלטתי על המילים שיצאו לי מהפה.
"בוא רגע". מאי הניחה יד על כתפי.
"אני חייב סיגריה". נשפתי אוויר רב מפי.
"אתה יודע מה?" נועה התפרצה גם היא פתאום. "גם אני שונאת אותך!"
***
*נ.מ אופיר*
"ראית את זה?" עצרתי את ירין מללכת.
"את מה?" הוא פיהק בעייפות.
"שליו ונועה רבים, תראה". הנפתי אצבע על הפיצרייה. שליו ונועה עמדו שם אחד מול השני, צורחים דברי שנאה. בחיים שלי לא העליתי את הדברים האלה בראשי.
"בואי ניכנס, אני מת לפיצה". ירין תפח על בטנו. עצרתי אותו.
"אתה לא מבין שהם רבים?"
"אז מה?" הוא נופף בידו לביטול. "זה מקום ציבורי, מותר להיכנס אליו".
"טוב". הסכמתי בלית ברירה. נכנסנו לפיצרייה הרועשת ואוטומטית שלושת הראשים הופנו אלינו.
------------
וואה וואה... אני אעלה עכשיו עוד פרק והפרק שאחריו יהיה הפרק האחרון! מה יש לכן להגיד על זה?
YOU ARE READING
Trying to hate you
Romanceהיא מנסה לשנוא אותו, הוא חבר של אחותה ואין לה שום כוונה להרוס את האושר שלה. אבל היא פשוט לא מסוגלת, וגם הוא. הוא אוהב אותה.
