Trying to hate you

פרק 8: מכוער

*נ.מ אופיר*

"אופ". שליו ליטף את שיערי ברוגע וסובבתי את ראשי הצידה, שיערי התפזר על הכרית והוא המשיך ללטפו.

"את מוכנה לדבר איתי רגע?" הוא כבר איבד את סבלנותו.

"מה?" שאלתי ביובש.

"למה את כועסת עליי?" התעניין בעצבנות. לא היה לו כוח אליי ובצדק.

"סתם. מעצבן שבכל שיחה אתה חייב לדחוף את אחותי ולהשוות בנינו. אם אתה רוצה אותה לך אליה ותעזוב אותי כבר, קיבינימט".

"מי אמר שאני רוצה אותה?" זרק והסתובבתי אליו עם כל גופי.

"ככה זה נראה". השבתי והוא נישק את ראשי ומשך אותי אליו.

"אני מצטער, טוב? את צודקת". ציין ברוך והזדחל תחת השמיכה שעטפה את שנינו. "לא הייתי צריך להזכיר אותה שוב, מודה".

"ו...?" העליתי חצי חיוך והבטתי בעיניו. הוא מצליח כל הזמן לפייס, יש לו קסם בלתי נשלט. זה עצוב, כמה שהוא מצליח לשלוט על העניינים.

"ואני אוהב רק אותך ורק את חשובה לי". השלים אותי ונישק את שפתיי.

"ו...?" התגריתי והוא נאנח וליטף את פניי בחמימות.

"ואני אבוא איתך מחר לקניון בשביל לבחור שמלה לנשף". אמר בחוסר אונים וסטרתי ללחיו.

"לא! אני ממש לא אלך לקניון בשביל שמלה".

"אז לאן תלכי, למוסך?" צחקק.

"למעצבת מקצועית, מה אתה חושב?" עניתי והוא סובב את גופו לצד השני של המיטה, כמוני.

"מה יש לך?" גיחכתי כשהבחנתי שהוא לא מסתובב בחזרה.

"אני לא מצליח להכיל את זה", הוא התחיל לייבב. "אני רק שליח פיצה, מה חטאתי בחיים?"

"אויש נו". הכיתי את גבו החשוף בקלילות. "אתה גבר, לא?"

"חשבתי שאת יודעת את זה. בכל זאת, פתחנו את זה הרבה פעמים".

"מפגר!" קראתי בקול רם והוא הסתובב אליי בחיוך שובבי. הוא לא מסוגל להיות בוגר, הוא חושב רק על מה שגברים כמוהו חושבים.

"תגיד", מלמלתי תוך כדי שאני מלטפת את בטנו המוצקה והמרובעת. "חשבת כבר על חליפה לנשף?"

"אני נותן לך את הכבוד". חייך וחשף את שיניו, החזרתי לו מבט תוהה והוא כיווץ את גבותיו.

"אז זהו, חשבתי על זה ו..."

"ומה, אופיר? איך אני אסתדר בלי העזרה שלך?" נבהל בחצי רצינות וחצי ציניות.

"שתוק רגע". הפצרתי בו והוא הרים אחת מידיו כחף מפשע. "עלה לי רעיון, וחשבתי שאולי אתה תבחר את החליפה שלך. בכל זאת, מעניין אותי לדעת מה הטעם שלך והאם הוא נראה כמוך". הסברתי את עצמי וניסיתי להשחיל סוג של מחמאה. הוא החזיר לי פרצוף מבין ותפסתי בפניו.