Trying to hate you

פרק 39: לבקש סליחה או לא?

*נ.מ שליו*

"עומר? מה הוא עשה?" התעניינתי ונישקתי את לחיה מספר נשיקות מנחמות.

"סתם", היא קינחה את אפה ועשיתי פרצוף נגעל. היא לא ראתה את זה, יופי. "הוא אמר לי ש..."

"שמה?" הנחתי יד על ירחה בעדינות. בכל זאת, נועה.

"עזוב, זה קשור אליך".

"מה קשור אליי?!" נהמתי והיא צחקקה.

"איזה ערס". עקצה וחייכתי חיוך קטן.

"אם את לא רוצה לספר אני לא מכריח". הודעתי ברכות.

"תודה".

"ועכשיו", קמתי מהמיטה. "בואי נשנה קצת אווירה".

"תעשה לי טובה". מחתה בעייפות וכיסתה את פניה עם השמיכה.

"קומי, נראה איזה סרט טוב".

"בקולנוע?" מלמלה והנדתי בראשי לשלילה מוחלטת.

"אל תגזימי, את לא חיה עם רוטשילד, את חיה עם שליו חתוכה אורגינל". סידרתי את חולצתי ברשמיות והיא הסירה את השמיכה מפניה.

"אני ממש לא חיה איתך", סומק עלה על לחייה. "אני גם לא מתכוונת לחיות איתך".

"אנחנו נראה בקשר לזה". קרצתי לה והעדפתי שלהעביר נושא, אני לא צריך שהיא תובך עכשיו. "את שומעת?" התיישבתי מולה והיא המהמה בשאלה. "יש לי משהו להגיד לך".

"בוא נשמע". היא התיישרה במיטתה והביטה בי עם עיניה המהפנטות.

"הרעיון של יבגני".

"קשה לי להאמין שהמפגר הזה המציא רעיון טוב".

"תתמודדי", סיננתי. "אני הולך להיות מדריך גלישה". סיפרתי לה בהתלהבות וגבותיה הורמו. זאת גם הייתה התגובה שלי.

"אני חוזרת בי, הוא גאון". צחקה והנהנתי בהסכמה. "זה גאוני, ייצא מזה מלא כסף".

"אני אתאמן עלייך". אמרתי בשקט והיא נופפה בידיה בשמחה.

"תמיד חלמתי לגלוש". הצהירה וגירדתי בעורפי.

"באמת? אופיר אף פעם לא רצתה ללמוד". מלמלתי.

"אחיות אחיות אבל שונות בטירוף".

"את חמודה והיא לא, את חכמה והיא לא, את יפה והיא..."

"יותר". השלימה אותי והכיתי את רגלה.

"הרגע אמרתי שאת חכמה".

"אז אמרת..." מחתה בזלזול ואז נזכרתי במה שגיליתי על אופיר. אני לא יודע אם לספר לנועה על הפסיכולוגית. בעצם, אין פה התלבטות בכלל. אומנם אני אוהב את נועה ואני משתף אותה בהכל, אבל את העניין הזה אני מעדיף לשמור לעצמי. אופיר סומכת עליי, אני חושב, ואני ממש לא הולך לחשוף את מה שהצטייר לי כסוד שלה.