Plot twist

פרק 16

״אני מצטערת על כל מה שעשיתי לך, הבנתי שטעיתי. החיים שלך הם לא שלי והדבר היחידי שניסית לעשות זה שלא אפגע ובאותו הזמן להיות עם אותו האחד שפגע בי בשנה שעברה. אבל את אוהבת אותו והוא אותך, ומה שעשיתי היה פסול. אני מבקשת סליחה ומקווה שאי פעם תמצאי מקום בליבך לסלוח לי אחרי שבגללי איבדת את זה שאהבת.״ היא לא נותנת לי לדבר ומדברת ראשונה ואם כל מילה גורמת לצמרמורת.

אני רוצה להגיד לה שזה בסדר, שסלחתי, שאני מבינה למרות שאני רק מנסה. אך זה יהיה שקר. אני לא סולחת לה ומרגישה שהיא חצתה את הגבול ברגע שהיא לא ניסתה לדבר איתי, לפני הכל.

אני מנידה בראשי לשלילה ומבחינה בניצוץ שבעינייה, שגורם לליבי להתכווץ אך אני לא נותנת לזה להשפיע עלי ובמקום זאת, אני פונה ועושה את דרכי במהירות אל ביתי.

בדרך יוצא לי לחשוב האם עשיתי את ההחלטה הנכונה שסירבתי לה? הייתי צריכה לסלוח לה או לפחות להגיד שכך עשיתי. אני לא אוהבת לראות אנשים נשברים.

בדרכי הביתה אני מוצאת את עצמי מועדת על ידי רגל שאחד מהערסים בתחנת האוטובוס שנמצאת בדרך, שם.

אני מביטה בו במבט כועס, הוא מוכר לי, אך למרות זאת לא אומרת דבר ומנסה להתקדם אך אז קולו עוצר אותי.

״אנבל, אני פה בשביל לעזור לך.״ הוא אומר, קולו מסקרן ומילותיו עוד יותר.
אני מסתובבת בחזרה אליו, מתוך סקרנות אני מנחשת. במה כבר יש לו לעזור לי? ומה לי כבר יש להפסיד?

עכשיו יוצא לי לסקור אותו טוב יותר, שערו בלונדיני ויש לו שני עגילים, אחד בשפה התחתונה והשני בגבה, על חולצתו יש את סמל המקיף של ליאור. אני פתאום מגלה שאני מכירה אותו, שזה אותו אחד שהיה עם ליאור ביום בו הגענו למקיף שלה וקמרון קרא לו ממזר לאחר שהלכנו.

״ומי אתה?״ אני שואלת מאחר ואיני יודעת את שמו.

״יונתן.״ אני ממשיכה להסתכל עליו ולסקור את פניו, הוא יותר קטן ממני את זה אני יודעת ובטוחה בכך.

״במה אתה יכול לעזור לי בידיוק?״ אני שואלת, מסוקרנת.

״קמרון אמור לחזור בקרוב, שבוע אם איני טועה. אני לא יכול לגרום למשפחה של קמרון לאהוב אותך, אבל אני יכול לעזור לכם להיפגש בלי שאף אחד ידע.״ אני מקמטת את מצחי. מאיפה הוא יודע את כל זה? והאם אני בכלל מעוניינת להסתיר את מערכת היחסים שלי עם קמרון, כי כמו שיש לי מנסיון העבר, האמת תמיד מתגלה בסוף וזה אף פעם לא טוב אם מושכים את זה.

אני מסרבת בנימוס, יודעת שהזמן יעשה את שלו ואולי אשכח אותו ביום מן הימים. אולי בכלל לא נועדנו לקרות, אולי אנחנו סתם עוד אהבת נעורים.