Plot twist

פרק 15

אנבל.

עברו חמש ימים מאז ההתמוטטות של קמרון, עליה שמעתי די במהירות מליאור. לא הלכתי לבקר אותו בבית החולים, ידעתי שזה סתם יגרום לריבים שאני מעדיפה לא ליצור, והיום, להבדיל משאר הימים, אני הולכת לבית הספר.

אני לובשת חולצה רחבה ולבנה שקמרון השאיר אצלי, ועליה יש סמל של המקיף. אני לובשת מכנס סקיני שחור ונועלת את נעלי האולסטאר הנמוכות והשחורות שלי.

אני לוקחת את התיק וזורקת לאמי מילת פרידה לפני שאני יוצאת מהבית ועושה את דרכי אל המקיף, שם בטח אפגוש בדניאל וביובל. אולי היום, אוכל להבין מה העניינים ביני לבין דניאל, ואני מקווה שהיא לא כועסת עליי כמו יובל, והיא דווקא כן מצפה שנשאר חברות אחרי הכל.

כשאני מגיעה אל המקיף, אני נכנסת בשער ועושה את דרכי אל הכיתה, ממהרת רק להגיע לשם ברגע שאני מבינה שבעוד כשנייה הצילצול.

אני מצליחה להגיע לפני המורה ומתיישבת בשולחן היחידי שפנוי, צד שמאל, ליד החלון, השולחן האחרון. מתאים לי לשבת שם ואני מניחה את התיק ומתיישבת, רק מחכה שהשיעור כבר יגמר.

השיעור נגמר לאחר כשעתיים של מתמטיקה שאותן העברתי שיושבל נועצת בי מבטים מהצד השני של הכיתה ודניאל מגניבה לי מדי פעם, יודעים שאין לה בעיה איתי.

אני מחכה שיובל תתרחק קצת מדניאל במטרה שאוכל ללכת אליה ולדבר איתה, לשאול בנוגע ליחסים שלנו. אני לא ממש יכולה להיות לבד.

לבסוף, כשיובל עוזבת את דניאל לטובת חברות אחרות שלה, אותן היא פוגשת ליד הלוקרים, אני עושה את דרכי אל דניאל שמחפשת אותי גם היא.

״דניאל, אנחנו יכולות לדבר?״ אני מגיעה אליה ושואלת לפני שהיא אפילו מצליחה לפתוח את פיה. היא מהנהנת כתגובה ואנחנו הולכות אחת על יד השניה, מתכוונות לעשות סיבוב מסביב לכל בית הספר ולדבר.

ההליכה בהתחלה עוברת בשתיקה אך אז מחליטה דניאל להפר אותה על כך שהיא מתחילה לדבר.

״היית יכולה לספר לי. הייתי מבינה.״ היא אומרת ואני מרכינה את ראשי. אני יודעת שהיא לא הייתה מבינה.

״רק המחשבה על כך היתה קשה לי, לחשוב שאולי אתן תעזבו אותי לבדי, כשקמרון כבר לא מרגיש אלי כלום. הייתי צריכה לחשוב על לספר לכן לפני כן, לפני שאלו היו התוצאות. הייתי יכולה להציל את עצמי ואת קמרון אבל במקום זאת התנהגתי כמו ילדה קטנה ונתתי לקמרון ללכת למוסד גמילה מסמים, למשפחה שלו לשנוא אותי, ולחברות שלנו להיפרד.״ אני אומרת את כל אשר על ליבי ומרגישה את הדמעות שעומדות בקצה עיניי.