Plot twist

פרק 3

״זה לא סוד שאין ספור מספרים, שאין להם סוף.
וזה לא סוד שאנשים ילכו בצורה עיוורת אחריי החשובים להם, אפילו אין סוד בעובדה שאנשים מתקלקלים - כולם מתקלקלים בשלב מסוים בחייהם רק חלקם מצליחים לעצור זאת לפני שנהיה מאוחר מידי.״

עבר שבוע מאז אותו המקרה, כשקמרון היה מגיע לבית הספר הוא היה נראה מדוכא ואף לא דיבר והראה נוכחות כמו בזמנים אחרים - לא ראו אותו ולא שמעו אותו, הוא היה עושה טובה שהוא בכלל מגיע לבית הספר.

היו דקות בהן קיוויתי שהיה נשאר בבית מאשר שיגיע לבית הספר ויסחב בין שיעור לשיעור בחוסר שקט מהמחשבות שאני מאמינה שמתרוצצות בראשו.

״את עדיין לא מדברת עם קמרון?״ דניאל שואלת את יובל אשר מניחה את ראשה על כתפה של דניאל.

״שהוא יתגבר אני אחשוב על לדבר איתו.״ היא אומרת ואנחנו מהנהנות.

אין סוד בכך שיובל יכולה להיות ממש רעה לפעמים, היא לא ניסתה להבין אותו ואת הכאב שלו - אני מאמינה שכואב לו יותר מידי בשביל לעשות דברים טיפשיים וחסרי מחשבה ודווקא עכשיו שהוא צריך את יובל יותר מהכל היא לא נמצאת.

״אני חושבת שאת צריכה לגשת אליו.״ אני ממליצה ליובל כשאנחנו עוקבות במבטנו אחריי קמרון העובר על פנינו.

״אני לא חושבת ככה.״ דניאל חולקת על דבריי ואני רואה איך יובל מתלבטת עם מי להסכים.

״אני אלך אליו מאוחר יותר.״ היא מודיעה ואני יודעת שהיא משקרת, שומעים זאת בטון שלה, מלבד העובדה שאני מכירה אותה מספיק טוב בשביל לדעת מתי היא משקרת.

״הוא החבר הכי טוב שלך! הוא צריך אותך!״ אני מנסה להחדיר מעט הגיון לראשה של יובל.

״אני כבר לא יודעת, זה לא כמו פעם. אני מרגישה שאנחנו מתרחקים אחד מהשני, אנחנו כבר לא פתוחים כמו שהיינו בעבר.״ יובל אומרת ואני מקמטת את מצחי באי הבנה, הקשר בין יובל וקמרון לעולם לא יגמר וזה בטח רק עוד משבר קטן שיחלוף בקרוב.

אני מחליטה לגשת אליו, יודעת שהוא זקוק לחברה אפילו שאני לא אוכל לספק לו את החברה הכי טובה שלו שתנחם אותו מתי שרק ירצה, אני אוכל לפחות לנסות.

אני מדביקה את קצב הליכתו שמבטיהן של הבנות נעוץ בגבי וגורמת לתחושה לא נעימה לעבור בגופי.

״קמרון.״ אני אומרת את שמו והוא נעצר, מסתובב אלי ומחכה שאדבר.

״איך אתה?״ אני שואלת אותו וכתגובה הוא מגלגל את עיניו, תופס את זרועי בידו ומושך אותי אל עבר השער של בית הספר.