דרך העדשה הכל יפה יותר

פרק 4

ידי האחת על ההגה וידי השניה משחקת עם הטבעת שהוחזרה לאצבעי. לא ידעתי אם להיות מוחמאת או מוטרדת מזה שהוא עקב אחריי .
עכשיו אני אמור להתחיל לחזר אחרייך?
קיבלתי הודעה ממספר לא מוכר. אלוהים, עכשיו אני בהחלט מוטרדת.
החלטתי לא לענות גם בגלל שאני בנסיעה וגם כי רציתי לתת לו להתבשל קצת. שילמד מזה סירוב.
הגעתי הביתה ועליתי במהרה את המדרגות הרבות.
כל מה שרציתי זה להוריד את החזיה והעקבים וללכת לישון שינת נצח שממנה אני לא אתעורר עד לפחות החודש הבא.
לאחר הסתבכות קלה עם המפתחות שמקורה העייפות, אני פותחת את הדלת וטוי קופצת עליי שוב.
״היי בובי.״ אני אומרת לה אך לא נשארת ללטף אותה.
אני מניחה את הדברים שבידי על שולחן הקפה שבסלון ופורשת לחדר השינה. כשאני מבינה שאני צריכה ללכת להתארגן בשינה מה שכרוך בהורדת איפור, צחצוח שיניים והחלפת בגדים, אני נכנסת למיטה כמו שאני ורק בועטת את הנעליים והחזיה מחוץ למיטה. טלפיה של טוי מטופפות על רצפת הפרקט והיא קופצת על המיטה לידי. היא שמה את ראשה על הכרית ושתינו שוקעות בשינה נעימה.
-----
רטוב. מה לעזאזל מרטיב לי את הפנים?
אני פוקחת את עיניי בקושי רב ומגלה את טוי מלקקת את פניי.
״איכס, רדי ממני מגעילה.״ אני אומרת בקול צרוד מהבוקר והודפת את גופה הקטן ממני.
הצצתי בשעון הדיגטלי שמונח על השידה ליד המיטה שלי.
שבע וחצי. פאק! שבע וחצי! אני אמורה כבר להיות במשרד עכשיו!
קמתי מהר מהמיטה רצה לחדר האמבטיה פולטת כמה קללות בעברית ששמורות רק למצבי יאוש ולחץ אמיתיים. כנראה שבית ספר יהודי כן השתלם בסופו של דבר.
התארגנתי בזריזות זורקת את הדבר הראשון שאני רואה בארון שלי עליי לוקחת את האיפור לדרך ויוצאת מהר מהחדר.
לקחתי את התיק שלמזלי היה מוכן עוד מאתמול ורת המצלמה.
כמעט ומעדתי על רגליי היחפות כשרצתי במורד המדרגות.
לנסוע ל׳מערכת׳ זה עשרים דקות ואני כבר מאחרת ברבע שעה.
בדיוק כשבאתי לפתוח את ברטה שמעתי צפצוף של מכונית.
הסתכלתי סביב. המכונית היחידה שהייתה בסביבה הייתה מכונית ספורט בשחור מט. הייתי בטוחה שבאטמן בכבודו ובעצמו עומד לצאת משם.
אבל טעיתי, זה רק ג׳ייסון נואל.
רטנתי בכעס.
״את מתכוונת להיכנס לרכב שלי או לא?״ הוא שרבב את ראשו מהחלון.
שקלתי במהירות את האפשרויות שלי.
או לנסוע לבד ואז להתאפר במעלית כשאני מסתכת בזה שכל המשרד יראה אותי מורחת מייקאפ, או לנסוע עם ג׳ייסון ולהתאפר בדרך.
הייתי מוכנה לסבול עשרים דקות עם ג׳ייסון אם זה יחסוך לי השפלה מוחלטת.
בהחלטה זריזה נכנסתי אל תוך רכבו וזרקתי את התיק שלי מתחת לרגליי שוכחת לגמרי מהלפטופ שנח שם.
״למה אתה מחכה?״ שאלתי בלחץ כשהוא לא התחיל לנסוע ורק הסתכל עליי.
הוא חייך והתחיל לנסוע.
״מישהי פה התעוררה מאוחר.״ הוא אמר בשעשוע.
״לא זכור לי שביקשתי את הערכתך.״ אמרתי בציניות ופתחתי את מגן השמש שבתוכו התחבאה מראה קטנה.
פתחתי את בקבוקון המייקאפ והתחלתי למרוח על פניי עם אצבעותיי כי כמובן ששחכתי את הספוג בבית.
״מה אתה עושה פה בכל מקרה?״ נזכרתי לשאול. ממה שאני יודעת הוא גר בצד השני של העיר. בצד היפה של העיר.
״באתי לנזוף בך על זה שסיננת אותי.״ הוא אמר בפשטות.
״הייתי בנהיגה.״ אמרתי בפשטות גם אני ועברתי למריחת אודם.
״מה?״ שאלתי כשראיתי שהוא בוהה בי.
״אני תוהה אם את יכולה להיות יותר סקסית מנה שאת עכשיו.״ עיניו התכהו כשהוא פלט את מחשבותיו בישירות.
העיניים השחורות המדהימות עכשיו נעצו בי מבט עמוק ואני התפללתי שיתחלף כבר הרמזור לירוק.
אחרי דקות ממושכות של התפללויות ובהיות בפנים המושלמות שבהו בי, הצלחתי לסנן, ״עיניים על הכביש.״ ולחזור למלאכת ההתארגנות.
נעלתי את נעליי ופלטתי אנחת כאב כשתקעתי את ראשי בתא הכפפות. הוא צחק וחייך.
לעזאזל, אני באמת שונאת את החיוך שלו.
רטנתי שוב בכעס והתיישרתי כדי לאסוף את שיערי לקוקו גבוהה.
״אל תעשי את זה, אלא אם כן את רוצה שאני אטרוף לך את הצוואר, את רוצה?.״ קולו העמיק והוא הסתכל עליי שוב.
״אממ.. לא.״ אמרתי במבוכה ועזבתי את שיערי במנוחה. אני יאסוף אותו כבר במעלית.
סוף כל סוף עצרנו מול הבניין.
מלמלתי תודה בלתי מובנת ויצאתי במהירות מהאוטו.
״ואלינור,״ הוא פתח את החלון.
הסתובבתי אליו בשאלה.
״אל תדאגי, אני עוד אטרוף לך את הצוואר.״ הוא אמר בחיוך תחמני.
כוסאמק, אני באמת לא יכולה לשנוא את החיוך שלו.