דרך העדשה הכל יפה יותר

פרק 14

בנותתתתתתתתת (ובנים אם יש) למי שלא יודעת פרסמתי את הביפור שלי ׳תמיד היה איתך׳ סיפור שפרסמתי באתר סיפורים ועכשיו אני משכתבת אותו ומעלה אותו לפה. עופו לקרוא אחרי הפרק!לאחר מקלחת ארוכה ומספקת עם ג׳ייסון שגרמה לי לאחר לעבודה, ג׳ייסון התארגן לאימון ויצאנו מביתו נכנסים אל תוך ה׳באטמוביל׳. העברנו את הנסיעה אל ביתי בשירה מגוחכת יחד עם השירים ששמתי מהטלפון שלי (לא משהו שפורסם אחרי שנת 2001 כמובן) וצחקוקים הדדיים.
״תדבר איתי?״ שאלתי אותו כשעמדתי לצאת מהאוטו.
הוא הנהן בחיוך ואני נישקתי אותו נשיקה קטנה ויצאתי מהאוטו אל כיוון דירתי.
״אלינור!״ ג׳ייסון קרא מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי אותו רץ אליי.
״לא הספיק לי.״ הוא נשף והצמיד את שפתיו לשפתיי בלהט.
לשוני הגיבה למגעו באופן מיידי ואני ליקקתי את שפתיו מתענגת על טעמו המתוק והייחודי.
שפתיו נפשקו ולשונו פגשה בשלי בריקוד מופלא שגרם לבטני להתהפך בתחושה מדהימה שעורר בי רצון להיצמד אליו עוד.
אגרפתי את חולצתו בידיי ונצמדתי אל גופו בחוזקה.
ידו התחפרה בתוך שיערי מדביקה את פנינו אף יותר, וסחטה ממני אנחה גרונית.
״עכשיו את יכולה ללכת.״ הוא חייך וטפח על ישבני.
חייכתי, חסרת מילים, וצעדתי אל תוך הבניין ברגליים כושלות.
כשפתחתי את הדלת טוי קפצה עליי ואני נזכרתי שהיא הייתה נעולה בבית כל הזמן הזה ושהיא בטח הכינה לי ׳הפתעה׳ במקלחת.
ניגשתי אל המטבח ומילאתי מים מהברז לוגמת אותם בשקיקה ואז כשעיניי נדדו לשעון נחנקתי.
שחכתי לגמרי שאני מאחרת!
רצתי אל חדרי, זורקת את השמלה והעקבים איפהשהו במהלך הדרך. לבשתי שמלה קצרה שחורה ותלשתי מהמתלה ז׳קט ג׳ינס בעל שרוולים וכובע אפורים ואת הצעיף הראשון שידי נחה עליו לאחר שהתאפרתי בזריזות.
חטפתי כמה סיכות מהשידה והכנסתי אותם לכיסי יחד עם הטלפון שלי.
למזלי מגפי הדר מארטינס האדומות שלי הגיעו לאמצע הסלון איכשהו וקיפצתי מרגל אחת לשניה בזמן שניסיתי להגיע למטבח ולנעול את הנעליים בו זמנית.
פשטתי על הארונות בטירוף וצעקתי בייאוש כשראיתי שהם ריקים כמעט לגמרי.
אני חייבת לעשות קניות.
יצאתי מהבית וסגרתי את הדלת אחריי לא טורחת לעצור בשביל לנעול אפילו.
אחרי שהתנעתי את האוטו התקשרתי לג׳סי וביקשתי ממנה שתשלח לי את כתובת הראיון כדי שאגיע ישר לשם, וממש לפני שניתקתי התחננתי בפניה לקנות לי מוקה לאטה ומשהו לאכול.
חניתי מול המסעדה ונאנחתי בהקלה כשראיתי את ג׳סי יושבת לבד ומולה שתי כוסות קפה ושקית נייר חומה.
״את המלאך שלי.״ נשקתי ללחייה והתיישבתי לידה על הספה.
לקחתי שלוק מהקפה הרותח מתענגת על התחושה שלו על לשוני ואז פתחתי את שקית הנייר והוצאתי משם את עוגיית הגרנולה עם שוקולד, העוגייה האהובה עליי.
*****
היום עבר די לאט בניגוד לבוקר שלי ומצאתי את עצמי יושבת במשרד ועורכת תמונות כבר לפחות חמש שעות ברצף.
צלצול הטלפון הצלי ואני כמעט הסתערתי על המכשיר, נואשת להפסקה.
״הלו?״ נשמעתי מותשת, נואשת ומסכנה.
״ידעתי שאת צריכה הפסקה.״ צחקוקו העמוק של ג׳ייסון נשמע מבעד לקו.
נאנחתי חצי בהקלה חצי בייאוש והתרווחתי אחורה על כסאי.
״בבקשה תבוא להציל אותי. הזמן פה לא זז!״ לחשתי לטלפון מחשש שהמנהל או מישהו מהממונים עליי ישמע אותי.
״אני עוד שלוש דקות אצלך. תתארגני.״ הוא אמר וניתק, לא נותן לי זמן להחליט על תשובתי.
הכנסתי את הדברים שלי לתיק ונכנסתי אל המעלית מחכה שהיא תסגר.
כמו תמיד, דקסטר השתחל מבעד הדלתות בשניה האחרונה ונעמד לידי בחיוך מפגר.
״היי אלי.״
״היי.״ אמרתי ביובש, לא מעוניינת לפתוח איתו בשיחה.
״את נראית טוב.״ הוא החמיא לי.
״יש לי חבר.״ לא הסתכלתי עליו אפילו כשירקתי את שלושת המילים הללו טיפונת באכזריות.
״כן שמעתי. אני לא חושב שהוא טוב בשבילך.״ הוא ניענע בראשו.
״סליחה לא זכור לי ששאלתי לדעתך.״ הסתכלתי עליו בפעם הראשונה מאז שהצטרף אליי במעלית והוא נראה די מרוצה מזה.
״מה את חושבת שהוא עושה בכל המועדונים האלה? יש לו הרבה מחזרות את יודעת. אני רק אומר, עדיף מישהו שלא ישבור לך את הלב, מישהו כמוני.״ הוא אמר ויצא מהמעלית כשהגיעה לקומת הקרקע.
נשארתי כמה שניות אחריו, מבולבלת ממילותיו האחרונות, ויצאתי גם אני באיטיות, עדיין מעכלת את מה שאמר.
״היי, למה ירדת? רציתי לעשות לך פאדיחות מול המשרד.״ ג׳ייסון התקדם אליי בחיוך גדול כשיצאתי מהבניין.
הצלחתי רק לחלץ חיוך קטן ולהכריח את שפתיי להגיב לשפתיו כשהוא נישק אותי.
רציתי להתמסר אל מגעו, באמת שרציתי! אבל כל הזמן חשבתי על מה שג׳ייסון אמר. אף פעם לא אמרנו שהקשר שלנו בלעדי. דקסטר גרם לי לפקפק בקשר שלי ושל ג׳ייסון בפעם השניה. ואני ממש לא אהבתי את זה.