Scale.[L.S]-Hebrew

Chapter 6

21-24.11.2015- 71.1kg\\\156.7lbs

חלק ממני הרגיש שבור, חלק ממני הרגיש ריק, חלק ממני הרגיש מדוכא והחלק האחרון הרגיש נבגד.

אני חייב להודות כי לואי הוא בחור מאוד מושך-על פי נקודת מבטי כגבר שנמשך למין הגברי. הוא חסר פגמים והגוף שלו מעוטר בכל כך הרבה קעקועים שאני בטוח שיש להם משמעות, הם חרוטים על שרירי ידיו השזופים ועל צמרת החזה שלו, חושפים אותיות וציורים מושקעים. לואי היה כמו קנבס לבן ויפהפה שעליו צוירו היצירות הגדולות והמפורסמות בעולם.

לרוב לא הייתי נותן לעצמי לחשוב. החשיבה הייתה דבר שהופעל על ידי האנרגיה הדלה שבמוחי ולרוב היא פשוט הייתה איננה ודחוקה מדי לצד הדעוך של מוחי.

הו כמה שקינאתי בבחור שזוף העור.

הימים הבאים התרפרפו בצורה סופר מהירה. מצילומים ועד לראיון שאחד מהעיתונים רצה לערוך איתי. אלה היו ימים עמוסים ומרגשים ביותר בשבילי ולא האמנתי שאוכל להיכנס לעולם התהילה בצורה מהירה שכזו.

זה היה יום שני. ניצלתי את כל סוף השבוע ללימודים משום שהיום אני מתחיל סוף כל סוף ללמוד בקולג' לימודים אקדמיים כמו שתמיד רציתי.

כשהשעון המעורר צלצל בשעה 5:30 בבוקר בדיוק, כמעט קפצתי מתוך מיטתי והשמיכה העבה ששמרה על חום גופי. החיוך לא ירד מפניי בזמן שלקחתי מקלחת מהירה. לאחר מכן צחצחתי את שיניי ולבשתי את הבגדים שהכנתי מראש עוד לפני כמה ימים- סקיני ג'ינס שחור וחלק, סוודר בצבע זית כהה ומגפי עור שחורות.

נעמדתי אל מול למראת הגוף שעל הקיר שבחדר השינה שלי ובחנתי את גופי, הייתי מרוצה מהאאוטפיט שלי ומבחירתי. עברתי אל סירוק שערי שהיה סבוך ומעט נפוח באותו בוקר. כשסיימתי השעה הייתה כבר 6:10 והבנתי שעליי להתחיל לסדר את ספריי בתיי ולהכין לעצמי כריך קטן ליום הארוך שמצפה לי.

אירוע הפתיחה של השנה יתחיל ב7 בדיוק ואנחנו, הסטודנטים, התבקשנו להגיע לקראת 6:45. ההרצאה הראשונה מתחילה ב8 ועלינו לקבל את לוחות הזמנים המעודכנים שלנו.

סגרתי את תיק הזאמש הירוק שלי שתאם למעילי הירוק הכהה. מזג האוויר היום היה קריר ושמשי, נטול גשם או סופות, אך כנראה שזה הולך להשתנות לקראת הצהריים. מזג אוויר טיפוסי לדונקסטר.

נעלתי את דלת הדירה שלי והתחלתי בהליכתי לכיוון הקולג'.

לא הזדקקתי לדירה בקמפוס משום שכבר שכרתי את זו, דירה זו הייתה במרחק של 20 דקות הליכה ולכן לא ראיתי סיבה שאצטרך לגור עם שותף או שותפה לאורך שנת הלימודים. שנאתי לגור עם שותף ולא אהבתי את ההרגשה של הביחד הזה במקום מגורים. זה התבטא עוד כשהייתי ילד, הייתי מכור לפרטיות ותמיד נעלתי את דלת חדרי כשיכולתי. לא נתתי לאף אחד לגעת בדברים שלי ואהבתי להיות עצמאי ברמה בלתי מתוארת.