𝙒𝙀 𝙉𝙀𝙀𝘿 𝙏𝙊 𝙏𝘼𝙇𝙆 𝘼𝘽𝙊𝙐𝙏 𝙇𝙔𝘿𝙄𝘼

𝟐𝟐

לידיה
הדלת נפתחת,אני חייבת לנקוט מהר.
״לידיה,אוצר קטן ש-״
מילותיו נקטעות בכך שאני מוצאת את דרכי החוצה מן החדר.
רגליי פוסעות במורד המדרגות,ורצות אל עבר הסלון.
ציפיתי לראות את אדיסון ואלכס,מופתעים לראות את פני,אך במקום פני הופתעו לראות את הסלון הריק,ואף אדם מחכה לי בו.
״מה- אבל...״ אני ממלמלת,מילותי מבולגנות,ואינני יודעת איפה להתחיל,אני יודעת,לא,אני בטוחה שראיתי אותם מבעד לחלון.
״לידיה!״ הוא צועק,טונו נשמע זועם,אני מסתובבת ושם אני רואה אותו,מתקדם לעברי,אני עוזרת אומץ ומתקדמת אליו בעצמי,פוסעת פסיעות מרושלות.
״איפה הם,תגיד לי עכשיו חתיכת פסיכופט פתטי שכמותך״
אני תופסת בקולר חולצתו באגרסיביות,עיניו השחורות בוהקות כתגובה למעשיי.
״ילדה טיפשה,על מה את מדברת לעזאזל?״ הוא שואל,וידי מתהדקת על קולר חולצתו כתגובה.
״אל תשקר לי חתיכת גבר פתטי,איפה אלכס ואדיסון?! תענה לי!״ אני צועקת.
״את השתגעת? על מה את מדברת? אלכס ואדיסון מעולם לא היו כאן״ הוא אומר,וידו משליכה את ידי מקולר חולצתו בחוזקה.
״הם היו כאן,אל תשקר לי!״ אני צועקת.
״ילדה טיפשה,את יצאת מדעתך? איך הם יוכלו להיות כאן בלי ולעזוב כל כך מהר?״ הוא שואל,ומרים את סנטרי מעלה,אין מילים שיכלו לצאת מפי באותו רגע.
״בלעת את הלשון? לידיה?״ הוא אומר,ומתכופף על מנת לנשק אותי.
הוא מתחיל בנשיקה קטנה על שפתיי,וממשיך לאחת תשוקתית,ידו מתהדקת על מותני,ושפתיו משתלטות על שלי,לשונו מחליקה מן שפתו ומתלפפת סביב לשוני,הוא דואג להראות לי מי בשליטה,ואני שונאת את זה,אני לא יכולה לעשות דבר נגד הסיטואציה,הרי אני לכודה כאן.
הוא מושיב אותי על ברכו.
״קצת נמאס לי לחכות שתתחממי כלפיי,את לא חושבת לידיה?״ הוא לוחש באוזני,ומוציא מכיסו דף,אותו דף שהשחלתי תחת הדלת,לא יכולתי להוציא הגה מפי מלבד לגמגם.
״מה? חשבת שאדיסון תקבל את המכתב קריאה לעזרה הקטן שלך,לידיה?״ הוא שואל בלגלוג.
״לך תזדיין בייקר״ אני עונה לו.
״או אני אעשה זאת,אל תדאגי״ הוא לוחש בשנית,ומתחיל להוריד את מכנסיו,חושף את איבר מינו הפועם.
״אף אחד לא יבוא להציל אותך,לא במשמרת שלי״ הוא לוחש.
אינני רוצה זאת,אך אינני יכולה לסרב לו מן הפחד,אולי אם אסרב הוא יוציא את תסכולו על אדיסון? ויפגע בה? אינני יודעת למה הוא מסוגל,ופעמים בודדות חזיתי בו כועס,אז אינני יודעת גם את גבולותיו,זה מתסכל,אך אני צריכה פשוט לקבל זאת,עד שאאסוף מספיק מידע.
אדיסון
חושך,כל מה שאני יכולה לראות כעת.
הראש שלי כואב מן המכה,ואני מרגישה קצת מסוחררת.
״אלכס,אלכס״ אני לוחשת.
״אני כאן אדיסון,אל תדאגי״ הוא עונה.
״אני אמרתי לך,הוא פסיכופט,היינו יכולים להציל אותה!״ אני צועקת.
״ששש.. שהוא לא ישמע אותנו אדיסון,אני יודע,אבל כרגע אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו יוצאים מהסיטואציה החולנית הזו,לא חשבתי שהוא יפגע בי,אם להיות כנה״ הוא עונה.
״לא חשבת נכון,אלכס״ קול לפתע נשמע ברחבי החדר,אור קטן נדמה יחדיו עם דמות,דמותו של סיימון בייקר,הפסיכופט שיסכן הכל עבור אהבתו הקטנה.
״אוקיי בייקר,הכיף נגמר,בבקשה תשחרר אותנו,זה לא מאוחר מדי בשביל להגמר טוב״ אלכס אמר.
בתגובה סיימון צחק.
״לא הייתם צריכים לחטט יותר מדי,אולי אז זה היה נגמר טוב עבור שניכם״ הוא אומר,ואוחז בסנטרו של אלכס,שיסתכל עליו מעלה.
״לחטט?! אתה חטפת בחורה בן אדם! אני אפילו לא רוצה לחשוב איך היא מרגישה כרגע״ אלכס צעק.
״די טוב,תסמוך עליי,ממש הרגע זיינתי אותה והיא נהנתה מכל רגע״ עיניו מצטמצמות,וחיוך מנוול מתכמר על שפתיו.
״אני מבטיחה לך בייקר,לא,אני יודעת שלידיה כרגע מתכננת איך להרוג אותך,חתיכת כלב! איך אתה יכול לעשות משהו כזה לבחורה שלא עשתה לך דבר מלב-״ מילותי נקטעות מכך שידו של בייקר סטרה לי,לא סתם סטירה,סטירה אישית,הוא יודע שאני צודקת,אני משתנקת מן הסטירה.
״חתיכת בן של זונה! אני ארצח אותך! תעיף את הידיים שלך ממנה! אני ארצח אותך!״ כך אמר אלכס,עיניו של אלכס נדמו כמשוגעות,מלאות ברגש אנושי,אך עיניו של בייקר לא הדמו לכך כלל,עיניים חלולות וריקות,ולא דבר מבעד לכך.
״הסטירה הרגישה אישית חתיכת כלב,קשה להתמודד עם האמת? היא לא אוהבת אותך! והיא לעולם לא תאהב! אתה הבעיה כאן,אתה דפקת הכל! זה בדיוק כמו שתיקח פרח מהסביבה הטבעית שלו בייקר,תחשוב על זה,הפרח מלבלב בסביבתו הטבעית,עד שאיזה טמבל שם לב ליופיו,ומחליט לקחת אותו הביתה,לא להעניק לו את הדברים לו הוא זקוק,ולאט לאט הפרח נובל,עד שהוא מת,זה מה שאתה עושה ללידיה,בסופו של דבר היא תהפוך ללא דבר מלבד לקליפה של אדם,וכל זה הודות לך!״ אני אומרת,מילותי חדות כסכינים,וחיוך מרוח על פני.
הוא מסתובב על מנת לראות את פני,לראשונה,מבטו הראה רגש מסוים,אי סיפוק ושנאה נדמה על פניו.
״תסתמי... את לא יודעת כלום,את לא מבינה את הקשר הזה! אני הצלתי אותה! מהעולם בחוץ! מגברים מטופשים! ממך!״ לפתע,ידיו מתלפפות סביב גרוני,חוסמות את קנה נשימתי.
איומיו של אלכס נשמעים ברקע,אך אני לא מפחדת.
״תהרוג אותי,אני מאתגרת אותך,אתה לא תוכל להסתיר את זה שאני מתה מפני לידיה,מה אז? מה תגיד לה? איזה תרוץ תביא לה הפעם?״ אני שואלת עם האוויר שנותר לי,והוא משליך אותי לרצפה כתגובה,משחרר את גרוני.
פניו נדמות כזעומות,אך יש בהן מעט חשש,הוא יודע שאני צודקת,והוא הגיע למבוי סתום.
אל תדאגי לידיה,אנחנו נמצא דרך,אנחנו נצא מכאן יחדיו.