אני פוקחת את העיניים באיטיות. זה מרגיש שישנתי שנתיים, שינה עמוקה וחזקה כמו שלא ישנתי הרבה זמן. השמיכה מגולגלת על כפות רגליי ואני מותחת את שריריי שלא זזו זמן רב.
המיטה לידי ריקה, זוהר איננה.
"זוריק" אני קוראת וקולי צרוד. אני משפשפת את עיניי ומסתכלת על שעון הקיר שמולי. תשע בבוקר, בדיוק. המחוגים מסודרים בתשעים מעלות בין הקטן לגדול ואני משתנקת. "זוריק" אני קוראת שוב, אך ללא מענה.
אני מכסה את ראשי במהירות ורישול, לא כל שיערותיי נכנסות תחת הבד הלבן, לגופי פיגמה עם ציורים ילדותיים ואני ממהרת לצאת מהחדר. אני לא מאמינה ששוב השארתי את זוהר בידיים של אהובה, עד שיש יום אחד אפשרות שאקל עליה, אני לא מתעוררת בזמן ומותירה אותה שוב בתפקיד הבייביסטר.
"זוריק" אני יוצאת מהחדר בריצה קלה, ומתקדמת למטבח שאני שומעת את קולה. "אהובה אני מתנצלת, למה לא הערת אות-" קולי נאלם כשאני מגלה שלא אהובה היא זו ששומרת על זוהר במטבח. זוהר יושבת סביב שולחן האוכל ובראש השולחן, לידה, יושב לא אחר מאשר עומרי.
"בוקר טוב סאנשיין" הוא קורא בקול עמוק ומחייך בממזריות. אני משפילה את ראשי והצבעים הורודים של הפיגמה מזכירים לי איך אני נראית.
"בוקר טוב" אני קוראת בקול נבוך, ומיישרת את הבד הדק על גופי.
"מאמא!" זוהר שומעת את קולי וקופצת ממקומה, היא נצמדת לרגליי ואני מלטפת את שיערה. נראה שהיא מרגישה די בנוח בזמן שאני עולה בלהבות הבושה. היא מרימה את ראשה ומחייכת אלי לפני שחוזרת לשבת ליד עומרי
"אהובה לא בבית?" אני שואלת בפליאה.
"היא השאירה פתק שיצאה לקניות" הוא מתרווח, נשען לאחור על הכיסא וידו השנייה מונחת על הכסא של זוהר. "ראיתי אותו כשקמתי, כמה דקות אחרי, התעוררה הגברת הקטנה והכנו יחד ארוחת בוקר." הוא מסתכל אליה וקורץ לה כאילו היו שותפים.
"ת..תודה" אני מגמגמת. ולחשוב שבדיעבד לא היה לי נעים כשהבנתי שאהובה טורחת ושומרת על זוהר, כעת כשאני מגלה שעומרי שמר עליה, אני נכווית מבושה.
"נשארו עוד צנימים על השיש" הוא שונא שאומרים לו תודה וממהר להעביר נושא.
אני הולכת בעצלתיים לארונות המטבח שמאחור, מכינה לי קפה עם כמות נדיבה של גרגרים, אזדקק להם עכשיו. אני בוחרת צנים מהערימה ומורחת אותו בריבה לפני שמצטרפת לשולחן.
"היה לך טעים גברתי הקטנה?" אומרי פונה אל זוהר והיא מהנהנת לו בנמרצות תוך כדי שהיא מנקה מידיה פירורי לחם קלוי. היא מסתכלת עליי בחיוך וקשה לפספס את השפם החום שמעטר את פניה היפות
"זוריק?" אני קוראת לבתי היפה שנראית הבוקר מאושרת מתמיד. "לכי מהר לשטוף ידיים ופנים, שאני לא אדע שאכלת שוקולד לארוחת הבוקר" אני מדגדגת את בטנה ובוקע ממנה קול צחוק אמיתי ומאושר, כזה שלא שמעתי הרבה זמן. היא מהנהנת במהרה וקופצת מהכיסא
YOU ARE READING
אֵלִי
General Fictionאלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו היי...
