היי אהובות
אני בערב הולכת לראות את ברבי החדש אז הקדמתי את העלאה ואתן זכיתם מן ההפקר
תהנו
****
״אמא את הבטחת לי״ זוהר לא מפסיקה לנדנד לי בליווי יבובים כשאני מנסה לסובב את המפתח במנעול ללא הצלחה. אני מבולבלת כל כך. אני מנסה להתעלם מקולות הרקע שלה ולפתוח את הדלת בהצלחה. ״אמא את הבטחת, את אמרת שאם אחרי שבוע לא יהיה לי כיף בגן הזה נחזור הביתה״ היבבות מתחזקות ואני נאבקת במנעול הדלת שממאן לשתף איתי פעולה.
״זוהר, די.״ אני נושכת שפתיים שהכעס משתולל בתוכי. המפתח הארור הזה שיסתובבב כבר
״אבא אומר שאסור להגיד די!״ היא מרימה על את הקול בפעם הראשונה אולי מאז שאני זוכרת אותה, המפתח נתקע בדלת, דמותו של עומרי תקועה לי מול הפרצוף ולא נעלמת.זוהר מנדנדת לי, חם לי, על ידי תלויים תיקים ושקיות. אני מרגישה איך כל רגע ואני מגיעה לקצה.
״אז את יכולה ללכת אליו אם הוא כל כך צדיק״ הגעתי. הגעתי לקצה. אני מוציאה עליה את כל העצבים שלי, ומרימה עליה את הקול. בין רגע היא מתחילה לבכות, הדלת נפתחת מעצמה, מצידה השני עומדת אהובה עם מבט אוהב.
״אני חייבת לקרוא למנעולן, המנגנון הזה כבר מיושן״ היא נוגעת בכתפי, כאילו אומרת לי שזה לא באשמתי.
״זוריק זוכרת שהבטחתי לך אחרי הגן שנכין כדורי שוקולד?״ היא מרימה את זוהר אליה והקטנה שלי, נשימותיה המהירות מתחילות להסתדר. ״את, לכי לנוח״ אהובה לוחשת לי בהיסח הדעת, היא קוראת אותי. מבחינה שאני בקצה גבול היכולת שלי. אני לא יכולה להתגבר ולעמוד מול זוהר עכשיו אחרי איך שהתנהגתי, אני נענית לאהובה ובורחת לחדר כמו ילדה קטנה.
בשעה או בשעות החולפות איני עושה דבר. רק בוהה בתקרה והזכרון שלי הוא כמו מקרן שמריץ שוב ושוב את אותו הסרט. את הפגישה עם עומרי. מההתחלה ועד הסוף. מהרגע שעינינו נפגשו. מאותו רגע בו הרגשתי שהלב שלי צונח לתחתון, בלי חוט, הסרט עובר דרך המילים הקשות שהחלפנו והמבטים הרצחנים ועד שאמרתי ביי ועזבתי את הזירה. הכל מתנגן במוחי שוב ושוב ושוב, ואני לא יכולה להפסיק.
איך הוא מעזאחרי שעזב אותי לבדי, כואבת ושבורה, להגיע לכאן אחרי כל שנים האלה עם חליפת מעצבים ומבט מתנשא ולהטיף לי מוסר? איך הוא מעז לעמוד איתן כמו אבן שכל מה שרציתי זה שיחבק אותי אליו כל כך חזק, שייתן לי לרגע אחד, אחרי כל השנים להרגיש אותה אלינור של פעם; אלינור היפה והמוצלחת, שיש תמיד מי ששומר עליה. כמו יהלום תמיד הרגשתי. יפה ויקרת ערך- שני שומרי הראש שלי לא היו נותנים ששערה תיפול מראשי. ואילו היום אני אבן שמתגלגלת ברחוב.
״אלינקה״ אהובה נכנסת לחדר עם ספל מהביל ״הכנתי לך תה צמחים״ אני לוקחת ממנה את המשקה החם ולוגמת, החום שלו צורב לי את הלשון
אבל זה כבר לא מפריע לי. ״מה קרה לך מקודם ילדה?״
YOU ARE READING
אֵלִי
General Fictionאלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו היי...
