אטומה

פרק 29

***היי! לפני שאתם מתחילים לקרוא רציתי להבהיר כמה דברים, הרבה שאלו מי זה ג'ייק וג'יסי עניתי למישהי אחת אז בבקשה במקום לשאול עוד פעם תבדקו שנייה אחת בתגובות זה באמת לא כלכך קשה. עכשיו אני אזכיר בקצרה מי אלה, ג'ייק וג'יסי הם היו זוג והם החברים הכי טובים של ניקול ומאיה הם הכירו באוניברסיטה משם היו תמיד ביחד, בפרק הראשון אם אני לא טועה אל תתפסו אותי על המילה, הם ממש התמזמזו במועדון ובאמת היו דביקים ועכשיו ניקול גילתה שהם נפרדו.
מי ששואלת או לא הטיוש (טיול שנתיXD) היה אחלה והיה ממש כיף ואני שמחה לחזור ולהמשיך לכתוב לכם ולגלות מה יהיה עם הדמויותו... בחזרה לפרק!!***

ויקטוריה המשיכה לברבר על ג'ייק ועל הפגישה שלהם וכמה מקסים הוא היה ואיך הכל היה אבל אני? אני הפסקתי להקשיב לה כשהבנתי שמדובר באותו הג'ייק שהיה מטורף מאהבה כלפי ג'יסי אני לא מאמינה שהם נפרדו ואין מצב ששניהם רצו זאת, הייתי חייבת לדבר עם ג'יי' או ג'יסי דחוף. "ויקי סורי אבל אני חייבת לזוז נזכרתי שיש לי ה..הא..אה.. פגישה לרופאה יש לי מיגרנה, ביי" אמרתי לה ויצאתי במהירות מהחנות ראיתי את הבעת הבילבול על פניה של ויקטוריה ואת פיה מתחיל לצעוק משהו אך הייתי כבר ברחוב רחוקה ממנה והתחלתי לרוץ ברחוב, ממהרת להגיע למאיה ולהבין איתה מה קורה פה.
הגעתי לביתה של מאיה והיא הכניסה אותי ישר אחרי שראתה שאני קצרת נשימה "מותק מה קרה?" היא שאלה בקול חושש והגישה לי כוס מלאה במים, גמעתי את כל תכולת הכוס בכמה שלוקים גדולים והנחתי אותה על שולחנה העשוי מזכוכית שעלה לה אלוהים יודע כמה. "את ידעת שג'ייק וג'יסי נפרדו? שניהם נפרדו כי הם רצו או שהיא בגדה בו! ועכשיו ויקטוריה העוזרת שלי פגשה את ג'ייק בבר הוא התחיל איתה וביקש את המספר שלה, מאיה ידעת מזה!?" הרמתי את קולי והבטתי בה בעיניים פעורות לרווחה היא לא ניראת המומה מהמידע שהרגע סיפרתי לה ואף לא הנידה עפעף "אממ שמעי ניקול.." היא התחילה להגיד נוגעת בעורפה ומגרדת קלות, סימן ברור לכך שהיא מובכת והמצב הנוכחי אינו נעים לה "מאיה" אמרתי בנימת הזהרה ברורה בקולי מחכה שהיא תמשיך "תראי.. ג'יסי סיפרה לי ולא לך כי היא ידעה איך תגיבי ולא רצתה את כל הדרמות האלה איתך ולא רצתה שתנסי להחזיר אותם להיות ביחד כמו שאת תמיד עושה" את המשפט האחרון היא אמרה במבט רציני ומתוך ניסיון, זה סיפור ארוך אבל בואו נגיד שניסיתי להחזיר אותה לאקס המטורף שלה. "נו" הדחקתי בה רוצה לשמוע את ההמשך "אז.. היא החליטה שלא לספר לך, היא באמת בגדה בג'יסי כי היא התחילה לשים לב שגם הוא מתפתה לאחרות וכבר אין לו עניין בקשר ולכן הם החליטו לסיים את זה יפה וביחד לאחר מכן הוא טס לאנשהו וחזר לפני חודשיים כמו בן אדן חדש" היא סיימה את דבריה ואני ניסיתי להבין את כל המתרחש ואת כל הדברים אשר פספסתי בחודשיים האלה. לא הרגשתי פגועה מג'יסי שהיא לא סיפרה לי הרגשתי קצת מאוכזבת מעצמי שככה היא רואה אותי וזה מה שגרם לה לא לרצות לספר לי מה קורה בחייה האישיים.
"טוב אני חושבת שאני אזוז" אמרתי למאיה והתחלתי להתקדם לכיוון הדלת אבל מאיה עצרה אותי "את עצבנית?" היא שאלה במבט אשם "לא יפה, אני פשוט צריכה להקל את זה נדבר מחר אוקיי?" אמרתי לה בלחישה חסרת כוחות "אוקיי" היא ענתה ופתחה את דלתה, יצאתי ומשב רוח קרירי קיבל את פני 'בדיוק מה שאני צריכה, הליכה בת שעה ככה אני אחזיר את את הסדר בראשי' חשבתי לעצמי והתחלתי להתקדם לכיוון סנטרל פארק.
חשבתי על ה3 שנים האחרונות בחיי כמה דברים עברתי, איזה דברים השגתי וכמה אנשים חדשים הכרתי כשחושבים על זה חשבתי שעברתי תהליך אבל האמת היא שלא עברתי תהליך פשוט התבגרתי יותר ולרגע התחרטתי שהלכתי לפסיכולוגית המפגרת הזאת שלחה ממני 100 דולר לשעה עלובה ניערתי את ראשי מנסה למצוא את השלווה והשקט שאני צריכה. הפארק היה שקט לא היו הרבה אנשים אולי כמה רצים פה ושם אשר יצאו לשעת הכושר לאחר העבודה, ראיתי מישהו מוכר יושב על ספסל לבד התקרבתי טיפה יותר וזה היה כריס לא ידעתי האם לגשת או לא בסופו של דבר החלטתי להתנהג בקור רוח לשים אוזניות ולא לשים לב שהוא שם. לפתע נזכרתי שהייתה אמורה להיות לי פגישה עם קרוליין בשעה 15:00 אלוהים שכחתי מזה לגמרי! התחלתי חפש אחוזת טירוף אחר הפלאפון שלי בתוך תיקי לא לשים לב לאן אני הולכת ומעדתי על אבן. 'היום הזה יכול להשתפר יותר?' חשבתי בעצמי ומגלגלת עיניים, הרגשתי ידיים מרימות אותי ממותני למעלה, זה היה כריס בפניו הבזיקה הבעת דאגה אך היא חלפה כלא הייתה. "את בסדר?" הוא שאל בקול קר מביט היישר לעיני "כן סתם אבן מפגרת" אמרתי ובעטתי באבן קלות כמנסה לשבור את הקרח "איך הייתה לך הפגישה עם קרוליין?" כריס שאל אותי עדיין אוחז בידי הבטתי לכיוון ידי האחוזה בידו וכאילו שהבין מה הוא עושה שחרר מיד את ידי כחכח בגרונו קלות וגרם לראשי לעלות למעלה לפגוש את פניו היפות "האמת היא שפספסתי איתה את הפגישה זאת לגמרי אשמתי שכחתי מזה בדיוק התכוונתי להתקשר אליה אבל כפי שמת לב מעדתי" אמרתי בחיוך מבוייש מעט והסטתי את מבטי מעיניו החלולות "זה בסדר תתקשרי אליה ותקבעו עוד פעם" הוא אמר בקול סמכותי ופנה ללכת
הרגשתי את עצב נופל עלי אהבתי לדבר איתו אפילו במצב הזה שכולו קר רוח ושונא אותי, הוצאתי את הפלאפון מהתיק שלי מתכוונת להתקשר לקרוליין ולבקש אלפי סליחות אך קולו של כריס עוצר אותי
"היום שעזבת חי בי ולא עוזב" הוא הסתובב והמשיך בדרכו משאיר אותי חסרת הבעה וחסרת מילים