אטומה

פרק 16

אני לא כלכך בטוחה שיצא לי פרק כזה טוב אבל אני אשמח לדעת מה חושבים תהנו :) תודה לכל מי שקורא את הסיפור שלי, מגיב ועושה לייק! תודה לכם אתם נותנים לי כוח להמשיך ולכתוב אותו ולעשות את הסיפור הכי מעניין שרק אפשר.
~~~~~~
"תשארי פה" כריס הזהיר אותי בזמן שהושיב אותי על הספה בדירתי אחרי שלקח אותי מהמועדון. הייתי שפוכה וכמובן שלא יכולתי לנהוג מאיה אמרה לי שהיא הולכת לאיזה בחור והשאירה לי את האוטו. כריס התעקש להסיע אותי בטענה שאני לא יכולה לנהוג כשאני שיכורה ולא הייתה לי ממש ברירה הוא פשוט חטף לי מהיד את המפתחות והכניס אותי למושב ליד הנהג.
"אתה יכול ללכת הביתה אני אסתדר מפה לבד" אמרתי לו בולעת מילים ומתחילה לקום לעבר חדר השירותים פושטת מעלי את נעלי העקב שלי ומנסה לפתוח את רוכסן השמלה, ללא הצלחה. "תביאי אני אעזור לך" כריס ניגש אלי "לא, תלך מפה" אמרתי לו נכנסת לשירותים וסוגרת את הדלת. לעזאזל הרוכסן הזה לא נפתח שיט אין מצב אני מבקשת את העזרה של כריס, חיפשתי במגירות מספרים ומצאתי אותן 'אוף אהבתי את השמלה הזאת כלכך' אמרתי בקול והתחלתי לגזור אותה מלפנים לכיוון הירכיים. היה לי חבל על השמלה הזאת, זאת הייתה השמלה הכי יפה שלי.
הדלקתי את הדוש על מים חמים ונכנסתי שוטפת ממני את כל הזוהמה של הערב הזה. בסופו של דבר כריס גרם לי לגמור פעמיים והרגשתי כלכך רע עם עצמי, לא רציתי שזה יקרה אבל לא יכולתי לעצור את זה האמת היא שגם לא רציתי.
סיימתי להתקלח והתעטפתי במגבת. "מישהו פה?" קראתי לדירתי והלכתי לכיוון המטבח להכין לי ספל תה להרגיע את כאב הראש אשר תקף אותי במקלחת, הרבה זמן לא שתיתי ככה. "היי את באה לישון?" נשמע מאחורי קול מיד קפצתי על רגלי והכוס נפלה לרצפה "פאק אל תעשה את זה יותר אידיוט!" צעקתי לכיוון כריס ומנסה לעבור מעל הזכוכיות בלי להיחתך. הוא רק עמד שם וצחקק "כריס תעוף לי מהבית" אמרתי לו בטון קשוח ופניתי לכיוון חדר כביסה לקחת מטאטא. "אני לא הולך" כריס אמר נשמע נורא קרוב אלי, הסתובבתי וראיתי אותו עומד מולי הפרידו בנינו פחות מ20 סנטימטר. "כריס תלך" אמרתי לו ביותר תקיפות והבטתי לו בעיניים נחושה להבהיר לו את כוונתי. "לא" המילה הזאת הדהדה וגרמה לי להתהפכות בקיבתי, לא הבנתי מה קורה לי. דחפתי אותו ממני יוצאת מהחדר הזה רק עכשיו שמתי לב שאני עצרתי את נשימתי כל השיחה. "אנחנו צריכים לדבר" כריס אמר הולך אחרי לכיוון חדרי שנמצא בחלק האחר של הדירה. אמרתי כבר כמה שהיא גדולה? החדר שלי היה מעוצב בעיצוב מודרני אבל לא יותר מידי, מאז שהייתי קטנה תמיד רציתי לעצב חדר משלי. הקירות היו צבועים בצבע אפור לא חזק במיוחד, היה קיר אחד שיש עליו אבנים בצבע אפור עם שילוב של צבע אדמה, הרצפה הייתה מפרקט בצבע חום חזק והמיטה שלי הייתה מיטה זוגית המצעים היו לבנים. אהבתי את החדר שלי הוא שידר ביטחון וקצת מיניות.
"רק עכשיו אני שם לב כמה שהחדר שלך יפה" כריס אמר בוחן כל דבר בקפידה כאילו עלול להיות משהו חשוד. "אנחנו לא צריכים לדבר, זה נגמר" אמרתי לו בעודי פונה לכיוון הארוך להוציא טרנינג וחולצה נופלת "אני מצטער על מה שאמרתי לך באותו הערב" הוא התחיל לדבר והתיישב על מיטתי, עמדתי בגבי אליו עדיין לא מוכנה להביט בו "אבל תביני אותי אני לא יכול להבטיח לך שאני אוכל להתמודד עם העבר שלך" הוא אמר וגרם לי מיד להסתובב אליו. זעמתי. ממש זעמתי. "מישהו ביקש ממך 'להתמודד עם העבר שלי'?" עניתי בזלזול וניגשתי אליו "אתה כלום בשבילי אתה לא מבין?"הטחתי בו את המילים "לא רוצה קשר אלייך ועכשיו תעוף לי מהבית" הרמתי קצת את קולי, ניגשת לדלת פותחת אותה ומסמנת לו לצאת. הוא מביט בי קצת מופתע הוא בהחלט לא ציפה לתגובה הזאת "אני לא הולך, אני רוצה לנסות" הוא אמר בעיקר לעצמו אבל שמעתי את זה "מה זה משנה שאתה רוצה, שני הצדדים צריכים לרצות ואני כמו שהבנת לא מעוניינת" אמרתי לו עדיין עומדת ליד הדלת ומסמנת לו לצאת. הוא קם וניגש אלי "שתקי" הוא אמר לי והצמיד אותי לקיר "תגיד לי אתה לא מבין אנגלית? אולי אתה רוצה שאני אגיד לך את זה בצרפתית?" מנסה להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה "די ניקול, למה קשה לך לתתן לי הזדמנות?" הוא לחש לעברי מביט עמוק בעיני, עיניו היו כלכך יפות ראו בהן את כל הרגשות שעוברים עליו זה בעיקר מה שאהבתי בו.
"אני לא צריכה מישהו בחיים שלי שינסה להתמודד עם העבר שלי, זה או שאתה מקבל אותו או שלא אין באמצע"
"אז רק שחור או לבן?"
"כן" עניתי מנסה שוב בכל כוחי להשתחרר מאחיזתו והוא הרפה לרגע עמדתי מופתעת מזה ששחר אותי ומיד התעשתתי ופניתי לכיוון הארון שלי. "טוב אז אני בוחר שחור" הוא אמר ויצא מהחדר. לא הבנתי לרגע למה הוא התכוון כשאמר שחור, וזה היכה בי הוא לא מוכן.
הרגשתי דמעה זולגת במורד לחי ומיד ניגבתי אותה 'טיפשה מה את בוכה, בסוף יהיה מישהו שמוכן לקבל אותך כמו שאת' חשבתי לעצמי ונכנסתי מיד למיטה שלי מרשה לעצמי לבכות קצת מתסכול 'תנשמי מחר יום חדש' שיננתי את זה בראשי.
"שחור זה אולי לא מה שאת חושבת" שמעתי לחישה לצד אוזני אבל כבר לא הקשבתי, נפלתי לשינה עמוקה ובטוחה שדמיינתי את זה.