אטומה

פרק 7

"בוקר קומי ניקול אנחנו נאחר" מאיה צרחה לחדרי וניגשה לפתוח את הווילון, אור הבוקר שטף את חדרי וגרם לי לכסות את ראשי בשמיכה. "נו ניקול קומי או שאני הולכת בלעדייך" מאיה הפצירה בי, שכחתי לגמרי שהיום יום שבת ובימי שבת אנחנו הולכות קבוע לשחק כדורעף בחוף שנמצא 10 דקות הליכה מדירתינו.
הרגשתי לפתע את השמיכה שלי נמשכת ואני איתה "אאוץ'" צווחתי כשנפלתי על הריצפה ביחד עם השמיכה "לא צריך להיות אלימים אני מתלבשת ובאה" קראתי למאיה שהתחילה לחפש בחדרי בגדי ספורט. "יופי יש לך רבע שעה" קראה אלי מאיה בצאתה מחדרי וזרקה לכיווני את בגדי הספורט.
**
" קדימה כלבה תזרקי נראה אותך פוגעת" קראה לעברי אחת מחברי הקבוצה הנגדית, היא נראת כמו גבר ולא כמו אישה, כולה מנופחת משרירים תווי פניה כלל וכלל לא נעים טון דיבורה היה עמוק וצרוד אף מאוד, לרגע עברה במחשבתי שהיא גבר מחופש לאישה. "ניקול תזרקי את הכדור" מאיה העירה אותי ממחשבותי, איגרפתי את ידי לאגרוף העפתי את הכדור באוויר ונתתי את המכה הכי חזקה שיכולתי, שמעתי את מאיה צועקת כל הכבוד ואומרת לי לרוץ לתוך המגרש.
אחרי כמה חבטות הכדור עף רחוק מידי ולאף אחת לא היה כוח להביא אותו אז כמובן שהם ביקשו שאני אביא, וכמו נשמה טובה (לא באמת) הלכתי להביא אותו, לפני שהספקתי לקחת את הכדור ראיתי מישהו עומד ליד הכדור וקורא לכיווני "ניקול הכדור שלך?" קולו היה צרוד ונטף שעשוע הרמתי את מבטי וכריס עמד שם אלה מה, מה נסגר עם זה שהוא בכל מקום?.

הוא זרק את הכדור לכיווני תפסתי אותו הסתובבתי והלכתי בלי להגיד כלום, לא משחקת איתו משחקים.

"חכי ככה את הולכת בלי להגיד תודה?" הוא רץ אחרי וקולו מלא שעשוע "תודה" אמרתי בקשיחות ולא מסתכלת עליו. "קרה משהו?" הוא האט את צעדיו וכך גם אני "כן, אולי תעוף לי מהפרצוף?" אמרתי לו ופצחתי בהליכה מהירה לכיוון המגרש. הוא תפס בידי ומשך אותי חזק לכיוונו מבטו היה כעוס כלכך שנרתעתי לאחור "היי, תדברי יפה" הוא אמר לי קולו היה צרוד אף יותר מהזעם מה שהעלה לי את הפיוז "אני אדבר איך שאני רוצה, מי אתה חושב שאתה" הטחתי בו את המילים בגועל, אלוהים!! מי הוא חושב שהוא אבא שלי? שילך לחפש. "תדברי יפה אמרתי לך" הוא אמר ביותר קשיחות ועיניו נהפכו ליותר כהות "לא רוצה למה מה תעשה לי?" הפעם הרמתי את קולי כי הסיפור הזה כבר נמאס עלי הוא התקרב יותר והעיף אותי מעבר לכתפו "מה אתה חושב שאתה עושה תוריד אותי!" צרחתי וחבטתי בגבו באגרופיי אבל זה לא שינה לו, הוא המשיך לצעוד. לרגע לא הבנתי לאן הוא לוקח אותי עד שראיתי את המגרש, החוורתי לרגע שיט שיט! הבנות שם אלוהים כלכך לא באלי שהן יתחילו לחשוב דברים ולתחקר אותי על איש המערות הזה. "תוריד אותי!" צרחתי בכל גרוני וחבטתי בגבו יותר חזק אבל כמו בפעם הקודמת זה לא שינה לו כלום. "היי מאיה נכון? תביאי לי את הבגדים ואת התיק של ניקול אני לוקח אותה הביתה" שמעתי את כריס צעוק למאיה, מאיה קפאה לכמה דקות ואחר כך חייכה והגישה לו את מה שהוא ביקש "תודה" אמר כריס ופנתה לכיוון הנגדי והתחיל ללכת לחניון "מאיה מה את עושה?!" צרחתי לכיוונה והיא רק חייכה ואמרה לי בלי קול "תהני חומד" וחזרה לשחק. הפסקתי להיאבק בו זה חסר טעם שום דבר לא מזיז לו הוא חזק כמו שור, אז שחררתי את שרירי ונתתי לו לקחת אותי עד החניון.