פרק 19

2.5K 169 10
                                    

עבר כבר שבוע מאז שהיינו בתחנת המשטרה בינתיים מאיה הייתה כמעט כל יום אצל הפסיכולוג כל יום התחלתי לקבל את מאיה הישנה שלי, זאתי שעושה שטויות, זאתי שמצליחה לעשות הכל בחינניות ובלי שום בעיות הילדה שאני כלכך אוהבת חוזרת אלי לאט לאט. אבל ידעתי שזה טוב מידי בשביל להיות אמיתי.
ביום שישי היינו במועדון ומישהו התחיל עם מאיה, לא הייתה שום בעיה עד שהוא יצר איתה מגע, היא הפסיקה לנשום והחלה לצרוח בשם שלי ודמעות נקבו בעיניה היפות מיד משכתי אותה מהבר ולקחתי אותה הביתה, חזרנו לנקודת ההתחלה אבל הטיפולים באמת עוזרים לה היא מתאוששת לאט לאט כל יום היא עושה צעד קטן. ככה צריך, צעדים קטנים בסוף מגיעים למטרה.
איך עבר עלי השבוע? היה בסדר את כריס לא ראיתי ולא רציתי לראות, הוא התקשר כשגילה שמאיה נאנסה שאל איך היא איך אני והאם אני צריכה משהו נפנפתי אותו, כמו שאני יודעת לעשות ומאז הוא הפסיק להתקשר אלי וליצור פגישות. אם להגיד את האמת קצת התגעגעתי אליו אבל קטלתי את הרגש הזה לפני שהתפשט, בעזרת העבודה שלי כל יום נשארתי עד חצות עבדתי כמו משוגעת חזרתי הביתה דיברתי עם מאיה שעה והלכתי ישר לישון, ככה זה היה במשך השבוע האחרון התחלתי להתרגל לשגרה המשעממת שיצרתי לעצמי.
אתמול צ'ארלס התקשר להודיע שהם מצאו את ליאו הוא לקח מנת יתר והתעלף ברחוב ועכשיו הוא מוחזק אבל הם לא מורידים את ההשגחה מאיתנו כי יש הרבה אנשים שעובדים עם ליאו וכולם מחכים לפגוע ולפגוע חזק. התחלתי את שיעורי ההגנה שלי בהתחלה היה לי קשה נפלתי על הגב, על הבטן על כל מקום אפשרי שרירי היו תפוסים במקומות שלא חשבתי שיהיו תפוסים לעולם אבל התקדמתי, אני המובילה בקבוצה שלנו ואני גאה בי על זה.
היום יום שבת השעה חצות, מאיה הלכה לישון ואני יושבת על הספה מנסה להחליט מה לראות בטלוויזיה בסוף החלטתי לראות הצלף האמריקאי אמרו לי שזה סרט ממש טוב. פתאום נשמעת דפיקה בדלת 'מי זה יכול להיות בשעה הזאת?' חשבתי לעצמי ניגשתי לדלת והסתכלתי דרך העינית זה היה כריס. מה הוא עושה פה? קרה לו משהו? אולי הוא עובד עם ליאו? אלפי שאלות רצות בראשי ולאף אחת מהן לא הייתה תשובה, ידעתי שאם אני אפתח את הדלת אני אדע לפחות כמה תשובות על השאלות שיש לי וככה עשיתי פתחתי את הדלת. הוא עמד שם לבוש בטרנינג אפור חולצה פשוטה בצבע שחור וקונברס בצבע לבן, אהבתי את הפשטות שלו, השיער שלו היה קצת מבולגן נראה שהרגע הוא קם משינה ולא הסתכל על עצמו במראה אבל זה לא משנה מה הוא לובש או איך השיער שלו נראה הוא פשוט חתיך. תמיד.
"א-אממ סליחה על השעה אבל אני יכול להיכנס?" הוא שאל ובקולו חשש גלוי לכך שאולי אסרב לו, על פני נמתח חיוך והנהנתי להסכמה הוא עבר אותי ומשאיר מאחוריו את ריח הבושם שלו, סילבר.
"קרה משהו שאתה פה?" קולי שב אלי והלכתי אחריו לכיוון הסלון, הוא התיישב בנינוחות והוריד את נעליו "הא- אממ לא סתם.." הוא התחיל לגמגם ושלח את ידו מאחורי עורפו וגירד קלות, אפשר היה לראות בבירור שהוא חש לא בנוח, אני חייבת להודות שאף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה "התגעגעתי אלייך" הוא אמר והשפיל את מבטו לכיוון רגליו, משהו נסדק בתוכי גם אני התגעגעתי אליו ואפילו מאוד "גם אני" קולי היה כלחישה אבל הוא שמע זאת ראשו קפץ במהירות למעלה וחיוך מלאה שיניים לבנות ישרות חייך אלי הוא קם אלי ומשך אותי אליו לחיבוק "אלוהים הריח שלך משכר" הוא לחש לתוך אוזני "מי שמדבר" אמרתי והתנתקתי מהחיבוק. ניגשתי לספה וסימנתי לו לשבת "מה אנחנו רואים?" הוא שואל בזמן שמושך אותי בין זרועותיו ומניח את ראשי על חזהו "צלף אמריקאי שמעתי שזה סרט טוב" אמרתי לו בעודי מפעילה את הסרט, הוא רק הנהן ונשק לראשי. וככה בילינו את הערב הזה, זה היה בשבילי שיא השבוע לא רציתי לחשוב מה יהיה מחר רק להרגיש ולזכור כל פרט קטן של מה שקורה עכשיו, וזה מה שעשיתי.
**סורי שהפרק קצר אבל לא יכולתי לחכות ולהמשיך את הסיפור כבר! אני אפצה אותכם ;) שבוע טוב לכולנו!!**

אטומהWhere stories live. Discover now