just an escort girl

~22~

זה פרק עצוב כי ג׳ייק מעניש אותה, אני לא עושה כוכביות כי זה לא מוגדר ומי שרוצה שלא יקרא את הכל, אפשר עדיין להבין, זה מפסיק לפני סוף הפרק אז תדעו לקראו את הסוף

״די מלודי״ הנימה שלו ממש מלחיצה אבל אני לא קמתי, פשוט המשכתי לשבת על הבירכיים שאני על הרציפה ״קומי עכשיו״ לא קמתי ולא זזתי ״מה את רוצה לדעת אה מלודי, הראשונה שלי הייתה שולטת למעט זמן, חשבתי שזה מה שאני רוצה אבל טעיתי ואמרתי לה שאני רוצה להיות שלוט, לקבל כוח על החיים שלנו, היה ניסתה אבל זה לא התאים לה וניפרדנו, את מרוצה״ הוא אמר ושמעו את העצבים בקולו ״פאק״ הוא אמר והלך עצבני בכל החדר ובנוסף הפחיד אותי למוות ״אני כל כך רוצה להעניש אותך עכשיו״ לא יכולתי לדבר והתחלתי להילחץ מימנו, דמעות זלגו על לחיי אבל הוא לא ראה כי ראשי היה מורכן ״את סתם נהנת לעצבן אותי, תפסיקי לשאול על העבר שלי״ למרות הפחד שהיה בי רציתי לקום ולחבק אותו כי גם הוא התחיל ליבכות ״מלודי אני מבקש קומי כבר״ הוא נישמע מודאג ועצוב אבל גם עצבני, כל כך הפכפך.
״אם לא תקומי עכשיו אני יעניש אותך״ הגוף שלי רצה לקום אבל נישארתי ישובה ובקושי הרמתי את ראשי, הוא תפס את ידי ואני כבר פחדתי ״את מפחידה אותי כשאת ככה, אני לא רוצה אותך בצורה הזו ומבחינתי את עברת על הרבה חוקים״ לא הייתה לי ברירה אלה לקום.

הוא פתח את דלת לדר המשחקים ״מה עשיתי״ היה לי קול חלוש וחנוק מדמעות ״העובדה שאת לא מקשיבה לי וזה שאת מיתגרה ומעצבנת אותי בכוונה וזה שאת פשוט לא מבינה שאומרים לך די״ הוא כל כך תקיף ומלחיץ.

ניכנסנו לתוך החדר ״את קוראת לי רק אדון שלוט זה ברור״ הינהנתי ״תגידי את זה״ הוא אמר לי ״אני אקרא לך רק אדון שלוט״ ניסיתי לשלוט על הדמעות בפנים ולמזלי הרב הצלחתי בזה מעט ״תורידי את הבגדים שלך ותשבי על הביכריים במיטה עם ראש מורכן״ עשיתי מה שהוא אמר, הפחד עבר טיפה אבל ממש לא נעלם, ישבתי על המיטה והוא היתקרב אלי ״תביאי לי את היידים שלך״ הבאתי לו את ידי והוא קשר אותן עם חבל לקיר מעל המיטה ואני הייתי צריכה לעמוד על הבירכיים אבל זה כאב כי היידים שלי היו ממש מתוחות ״את לא תישמעי אותי ואת לא תיראי אותי ואת לא תוכלי לגעת בי״ לא הבנתי את זה אבל אז ראיתי שהוא שם על עייני כיסוי עיינים ואז שם אוזניות, המוזיקה באוזניות הייתה סקסית והשרתה עלי ביטחון.

הרגשתי שהוא עמד מלפני, אין לי דרך לדעת מה הוא יעשה כי גם עם הוא יגיד אני לא שומעת, הוא ניכנס לתוכי, זה לא היה רומנטי, לא כי זה כאב אלא כי הוא לא שאל או בדק מה איתי, היידים כאבו לי ״תרחם עלי״ אמרתי והוא הפליק לי מאחורה ״די, תרחם עלי״ הוא הפליק לי שוב, הוא המשיך להיכנס לתוכי בלי רחמים, לא הפסקתי לבכות אבל מצד שני היה בזה משהו חושני, אבל כואב לי כל כך ״בבקשה ג׳ייק״ עניתי ושמעו את הבכי בקולי, הוא הפליק לי שוב ולי כבר נימאס, אני מוכנה לסבול כאב, באמת אבל הפחד מימנו השטלת עלי, אני פשוט לא בטוחה שהוא יעצור לפני שאני יתמוטט ״תעצור, אני לא ממשתמשת במילת ביטחון אבל תפסיק״ הוא עדיין היה בתוכי וכאב לי, הוא יצא ממני והרגשתי את הרעד למטה, כאילו גירו אותי אבל בכאב, שמעתי אותו קם מהמיטה והבעיה שאני קשורה ״תשחרר אותי״ הוא הוריד את האוזניות אבל לא את החבל והכיסוי עיינים ״למה אה מלודי, למה שאני ירחם עליך, את סתם אמרת להפסיק, בחיים לא הייתי פוגע בך״ האמת שאני באמת לא יודעת ״ואיך הייתי אמורה לדעת את זה, אתה צעקתה והייתה כל כך עצבני ואני הייתי תלויה רק בך, אני ביקשתי שתרחם עלי ואתה הפלקתה לי, הייתה צריכה להתחנן שתפסיק, אתה הפחדתה אותי ואני לא ידעתי עם תפסיק״ הכאב של היידים והעובדה שאני לא רואה אותו היתחלפו בעצבנות ״עד כדי כך את לא סומכת עלי״ הוא אמר עצוב ״לא הייתי יכולה להיות איתך ובמערכת יחסים הזו אם לא הייתי סומכת עליך אבל תבין אתה ממש הפחדתה אותי והייתה קר ומגעיל״ אמרתי והדמעות שלי הפסיקו וכך גם העצבים ״הייתי עצבני ואני מתנצל״ זה ממש לא עוזר לי ״אז כל פעם שתהיה ככה אני יסבול״ אמרתי ״אם לא תעברי על החוקים אז לא תסבלי״ יואו הוא לא מבין ״זה לא העונש, זה לא ההפלקות או הסקס הכואב, זה היה קצר וכואב אבל זה לא זה, זה העובדה שפחדתי מימך, בן זוג אמור להגן ולהיות המקום הבטוח ואתה לא הייתה מה שהייתי צריכה באותו רגע, זה העובדה שאני ישבתי על הרציפה כמו איזה שיפחה נישלטת ואתה צעקתה עלי, זה העובדה שאני רציתי לדעת משהו עליך ואתה לא נתתה לי, וזה העובדה שאתה עצבני מיזה שאני טיפה מיתגרה בך, אז מה, אני לא שיפחה וביגגל הפחד מימך הפכתי לכזו, תבין אותי כבר שזה לא מה שאני רוצה״ אני כבר צעקתי בשלב הזה ״זה לא מי שאני אתה לא מבין, נימאס לי מימך כבר״ אמרתי בעצבים, אני בוכה והכיסוי עיינים נירטב לגמרי ״את כועסת״ הוא שאל, סוף סוף בלי צעקות אבל בעצב רב ״כן״ עניתי בלי רגש ״את עוזבת״ שמעתי את טיפת הבכי בקולו ״אני לא יודעת, אני לא רוצה שנדבר על זה עכשיו, תן לי זמן לחשוב״ אמרתי ״אוקי״ הוא ענה ״אתה יכול לשחרר אותי״ אמרתי ואז הרגשתי שהוא קם והחבלים ניפרמו, הורדתי את הכיסוי מעייני והתעטפתי בסדין שהיה כבר מקומט בשולי המיטה ״מה את רוצה לעשות״ עכשיו ראיתי את הפנים של ג׳ייק, עיינים כחולות ומלאות דמעות, שיער שחור סתור ״אני רוצה להישאר פה לבד עם זה בסדר״ אמרתי לו ועטפתי אותו לחיבוק, הפעם הוא לא נירתע אלה היתמסר למגעי ״את ממש אוהבת את המקום הזה״ ג׳ייק שאל, הוא התכוון לחדר המשחקים ״אני באמת שלא יודעת״ אמרתי והוא הישתחרר מהחיבוק ויצא מהחדר.

ישבתי ובכיתי כל כך הרבה, מדהים שעדיין נישארו לי דמעות, אני לא מבינה מה הפחיד אותי יותר, זה שהוא ניהיה עצבני בשנייה או זה שהוא סתם נהנה להעניש אותי, למרות שהעונש לא כואב הוא קשה, כאילו מישהו העליב אותך או היתייחס אליך בזילזול, אני כל כך מבולבלת, שוב היסתכלתי בכל הדברים בחדר, הכל כל כך לא מוכר לי, זיהיתי חלק מהדברים כי בדקתי עליהם באינטרנט אבל מה שהאינטרנט לא אמר זה איך אני ירגיש שישתמשו בהם עלי, אם יכאב לי או שזה יהיה מענג, אם אני אברח או אשאר, כל פעם שאני פה אני רק חושבת על העתיד, חוץ מהחלק של ה בי.די.אס.אמ אני הייתי רוצה להישאר עם ג׳ייק לנצח, לא לעזוב אותו אף פעם אבל כאשר מכניסים את החלק הזה אני כבר מבולבלת.

״מלודי את בסדר״ שמעתי את קולו של ג׳ייק מהצד השני של הדלת, הוא הוציא אותי ממחשבותי ולקח לי כמה שניות לענות לו ״הכל בסדר באמת״ עניצי וניגבתי את הדמעות ״את רוצה שאני ילך״ הוא שאל ״לא, תשב ליד הדלת״ התיישבתי גם אני ליד הדלת ״אני יושב אבל למה זה״ הוא שאל ״זה בישביל לדבר איתך אבל בלי ליראות אותך, אנחנו יושבים קרוב וזה נחמד״ אמרתי לו ״מלודי אני מצטער״ הוא אמר ושוב התחילו טיפה דמעות ״אני יודעת, גם אני״ הוא גיכך טיפה ״למה אתה מגכך״ שאלתי אותו ״האמת אני לא יודע״ גם אני גיחכתי טיפה ״מלודי את נישארת?״

סליחה שלא העלתי אבל לקח זמן לכתוב את זה וגם אני טיפה עסוקה עם הסיפור החדש שאני יעלה עוד כמה ימים