just an escort girl

~18~

ירדתי למטה, נזכרתי שהדברים שלי אצל ג׳ייק ככה שאין לי כסף או נייד או את המפתח לחדר, החלטתי ללכת למלון אולי הם זוכרים אותי, ג׳ייק לא ירד אחרי וזה היה ברור כי הוא כזה שתלטן, מי הוא חושב שהוא, אף אחד לא מדבר על ההורים שלי, והוא שאל אותי בכזה זילזול, למה חשבתי שהוא יהיה נחמד הרי זה ברור שלא.

הגעתי למלון והלכתי לקבלה ״סליחה אני איבדתי את המפתח לחדר שלי, חדר מספר 421״ ״איך הוא אבד לך״ ״נעלם, אני לא יודעת איך, אני מלודי טייט״ אמרתי והיא בדקה ״אני רואה את השם שלך, שנייה ואני יביא לך מפתח חדש״ היא הלכה ואז חזרה עם מפתח ״בבקשה״ ״תודה״ יש לי יותר מזל משכל, עליתי במעלית ואז מר שתלטן נזכר שאני קיימת

ל:מלודי
מ:ג׳ייק
רציתי להתקשר אבל לא הייתי בטוח שתעני, למה הלכת פתאום והעיקר אני הפכפך

ל:ג׳ייק
מ:מלודי
ג׳ייק אתה מאוד הפכפך, אני הלכתי כי הזכרתי את ההורים שלי, זה נושא רגיש מבחינתי

ל:מלודי
מ:ג׳ייק
אני מבין, את רוצה לחזור לפה או להישאר במלון, אני יכול לבוא לאסוף אותך

ל:ג׳ייק
מ:מלודי
אני ישאר פה

ל:מלודי
מ:ג׳ייק
ביי

ל:ג׳ייק
מ:מלודי
ביי

אין לי סיבה ללכת אליו אני בכל מקרה חוזרת מחר.

קמתי והתחלתי לסדר את הדברים שקניתי בחזרה בשקיות, התקלחתי ולבשתי ג׳ינס לבן קצר וחולצת בטן טריקו בצבע טורקיז, הלכתי לכיוון החדר אוכל ואז חיכתה לי הפתעה ״היי״ הוא אמר ״היי״ חייכתי אבל גם הייתי עצבנית ״מה אתה עושה פה״ ״את באת לבקר אותי אז אני באתי לבקר אותך״ הוא מעצבן ״אוקי ביקרתה עכשיו שלום״ ״היי בלי עצבים, אני רוצה לקחת אותך לארוחת בוקר ממש טובה״ ״לא תודה״ ״למה לא, אני לא מבין אותך, מה הבעייה שאנשים יקחו אותך למקומות ויתנו לך מתנות, אני מצטער להזכיר אבל ככה הכרנו״ הוא צודק, נאנחתי ואמרתי טיפה באיום ״בסדר אבל אתה לא מדבר על ההורים שלי ברור״ הוא התקרב ולחש לי ״עלי לא מאיימים ברור״ זה לא היה מאיים, זה היה סקסי וחלש, הינהנתי ויצאנו מחוץ למלון.

״בבקשה״ הוא פתח לי את הדלת של המכונית הכל כך מפוארת שלו, נכנסתי למושב האחורי והוא נכנס אחרי ״אני לא יכולה לבוא בסוף שבוע״ המבט שלו נהיה משמח לעצבני בשנייה, לפחות את המבט הזה אני מבינה ״אוקי אבל למה״ ״אתה לא כועס״ ״אני כן אבל אני מנסה שלא להתעצבן״ ״תודה, וזה לא שאני לא רוצה פשוט יש לי מבחן יום שני״ ״אז תדחי אותו״ מי הוא חושב שהוא למרות שזה מצחיק כי הוא חלק מהסיבה למה דחיתי את המבחן מההתחלה ״זה כבר הדחייה״ ״אה אוקי״ ״אני יבוא אחרי המבחן״ ״אוקי״ חייכתי והוא החזיר חיוך, אני לא יודעת עם אמיתי או מאולץ אבל הוא היה שם.

התיישבנו במקום שמעוצב כמו מסבאה כזו, כמו מסעדה ישנה, אני אוהבת עיצובים כאלה ״למה באנו דווקא לפה״ שאלתי עם חיוך אידיוטי על הפנים ״יש להם אוכל מעולה ואני יודע שאת אוהבת מקומות שמעוצבים ככה״ הינה הדברים הטובים שיש בו ״תודה״ ״אפשר לשאול משהו״ ״ממתי אתה מבקש רשות״ ״מעכשיו, למה את לא מוכנה לדבר על ההורים שלך״ למה הוא שואל את זה כל הזמן ״ולמה אתה אוהב סאדיזם״ בבקשה גם אני יודעת לענות ״אוקי הבנתי אותך לא מדברים על זה״ היה לי חיוך של ניצחון והוא גיכך ״די אני לא כזו מצחיקה״ ״או מלודי תאמיני לי שאת כן״ אוף הנימה הזו שלו, הסקסית והמסתורית ״אין לי כוח לריב אבל די לגכך״ ״לא נראה לי״ מה ״אוף איתך״ אמרתי כאילו נעלבת ״אני באמת שלא מבין אותך״ גם אני לא מבינה אותך ״אני לא יכולה לריב איתך כי זה כמו להפר את הכללים שלך ואז אתה תירצה להעניש אותי ואני לא יסכים ואז האושר יעלם״ ״מלודי אחת הסיבות שאני רוצה להיות איתך זה כי את חצופה כזו, אל תשני את זה״ ״חשבתי שאתה מחפש שיפחה״ ״זה לא משנה עכשיו, מה את רוצה לאכול״ איך הוא תמיד משנה את הנושא ״תבחר״ ״בטוחה חשבתי שאת אוהבת להיות בשליטה״ ״או חמוד שלי אני לא השתלטנית פה״ הוא חייך, אני רק עושה מה שהוא רוצה מימני ״זה נכון״ הוא אמר ואז המלצרית באה, איכשהו כל פעם יש לנו מלצרית יפה אבל זו ממש יפה וגם זונתית ״מה תירצו״ היא נשענה טיפה יותר מידי על השולחן ״שתי ארוחות בוקר פריז״ ״אוקי, עוד משהו״ ״כן, וודקה לימונדה, שתיים״ ״אוקי״ היא הלכה וזזה כמו איזה פרוצה ״מקנאה״ כן ״לא״ ״אוקי״ ״מה זה הארוחה שהזמנתה״ ״הפתעה״ ״נראה לי שהיו לי מספיק הפתעות בימים האחרונים ואתה סיפקתה את כולן״ ״אז עוד אחת לא תזיק נכון״ שיואו, הוא עונה על הכל חוץ מעל מה שאני רוצה ״אוקי בוא נסכם שאת התשובות המתחקמות נשאיר בצד לכמה דקות״ אני כבר מיואשת מימנו ״אני לא מבין״ יחסית לאדם מאוד מצליח הוא אידיוט ״תענה רק על מה שאני שואלת בלי להתחמק מהתשובה״ ״אבל מה כיף בזה״ הוא אמר, באמת שהוא יכול להטריף לפעמים ״אוקי״ הוא אמר, כאילו נכנע ״תודה״ אמרתי ונאנחתי מכמה קשה שזה היה.

למזלי מלצרית אחרת הביאה לנו את האוכל, היה שם קרואסונים, מאפינסים, פנקייקים, עוגיות מקרונז, ביצים, לחמים, שוקולד נמס ולחם מטוגן ״וואו״ אמרתי מתלהבת ״אמרתי לך שזה מקום טוב״ חייכתי, אני באמת מחייכת הרבה, הוא לקח את הכוס לימונדה ״לחיים״ הצמדתי את הכוס שלי לשלו ואז שתיתי, היה למיץ טעם טעים של לימונדה וטיפה וודקה ״אתה ממש אוהב אלכוהול״ ״אמת, זה תמיד משפר את הארוחה ואת מצב הרוח״ גם סדיסט וגם אלכוהוליסט יופי מלודי ״יש משהו שאנחנו צריכים לדון בו״ הייתה לי נימה רצינית הפעם ״אוקי״ ״אני יצטרך לעזוב את העבודה שלי״ שאלתי אבל ידעתי את התשובה ״כן, חשבתי שהבנת את זה״ ״כן אבל זה הפרנסה שלי״ ״אני יתן לך כסף, כמה שאת רוצה״ ״אני לא רוצה נדבות, תראה יש לי חסכונות והכל אבל ממש לא בא לי למלצר ואני נהנת בעבודה שלי״ ״לא״ הייתה לו נימה תקיפה ״אני לא מוכן שתהיה נערת ליווי״ למה להיות שפחה יותר טוב, רציתי להגיד את זה בקול אבל ידעתי שזה סתם יעצבן אותו ״אתה ממליץ או אומר״ ״דורש״ הינה מר שתלטן חזר אלינו ״אז מה אני אמורה לעשות״ ״לקבל את הכסף שלי״ ״לא תודה, בבקשה בוא נדבר על זה אחר כך״ ״על מה יש לדבר, אני לא מוכן וזהו״ ״זה החיים שלי ואתה לא מחליט עליהם״ ״כול עוד את איתי אז אני מחליט עם החברה שלי תצא עם חבורה של בנים חרמנים או לא״ הדבר היחיד שהיה טוב זה שהוא אמר חברה שלי ״זה החיים שלי״ אני תכף בוכה, אני גם צוחקת הרבה וגם בוכה הרבה, אני באמת הפכפכה ״מה לעשות מלודי, אי אפשר לקבל הכל״ ״שנייה אני חוזרת״ קמתי והלכתי לשירותים, התחלתי לבכות ואני באמת לא בן אדם שבוכה, אני לא רגילה שנותנים לי פקודות ואומרים לי מה לעשות, תמיד עשיתי מה שאני רציתי ועכשיו הוא בא ומחליט על החיים שלי, והוא חלו לא מבין כמה שזה מפריע לי, ניגבתי את הדמעות ושטפתי פנים, יצאתי והלכתי לכיוון השולחן שלנו.

״גייק״ אמרתי ״אני לא מבין למה את עצובה״ ״אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות״ לא אמרתי את זה בכעס להפך, ניסיתי להסביר לו ״אבל זה מי שאני וזה חלק מהדברים שאת תצטרכי להתגבר עליהם״ ״אז לפחות תן לי להחליט בעצמי לפעמים, זה החיים שלי ג׳ייק לא שלך ואני עדיין לא חתמתי על התופס שאני מסכימה להיות שיפחה״ אני ינצל את זה שלא חתמתי הרבה ״את צודקת, אבל לגבי העבודה אין מה להגיד, את עוזבת״ לא משנה מה אני יעשה אני לא ישיג את המטרה שלי אבל לפחות גרמתי לו להבין שאני מוכנה להיקרא שיפחה אבל לא להיות אחת, יש לי רצונות משלי, ואני ממש מקווה שנצליח לגרום לזה לעבוד כי בנתיים אני מגלה עוד ועוד דברים שיקשו עלינו.