just an escort girl

~20~

סליחה שלא העלתי פרק כבר שבוע, היה לי טיול שנתי וגם עבודה לבית ספר והייתי מאוד עסוקה אז לא היה לי זמן בכלל,
אני מבטיחה לפצות על זה שבוע הבא ולעלות הרבה פרקים

קמתי במיטה שלו והפעם הוא היה שם, כל כך רגוע ושליו, הנהג שלו הביא לי את הדברים מהמלון והיום אני חוזרת, עוזבת אותו לבד, בהייתי בו, ביופי הזה, השיער השחור והעיניים הכחולות, הוא לא רואה את עצמו כמו שאני רואה אותו ״היי״ הוא אמר בקול חלוש ״היי, אני צריכה לקום, יש לי רכבת עוד מעט״ ״אני יקח אותך״ הוא קם לישיבה ״זה בסדר״ אני אומרת ״אבל אני רוצה, ניסע במכונית רק אני ואת״ זה עוד זמן איתו, עם ג׳ייק, אני חושבת לעצמי ״אוקי, אכשיו קום אני רוצה להכין לנו משהו״ אמרתי עם חיוך על פני וקמתי לישיבה ״אין צורך יש טבחית״ עשירים מפונקים ועצלנים ״אז מה, אני לא צריכה שיבשלו לי״ ״בחורה עם עקרונות״ הוא אמר וגיכך ״כן, אני ילמד אותך איך להכין חביתה״ חייכתי ועכשיו קמתי מהמיטה ״כ...לא״ אני שונאת שאומרים לי את זה ״בוא נישאר רק עם הכן״ הוא צחק ״מתי שמעת כן״ ״עכשיו אמרתה כן״ אני לא נישארת חייבת ״את משעשעת״ הוא המשיך לצחוק ״כבר הבנתי את זה, בוא״ באתי לקחת את ידו אבל הוא הזיז אותה ופשוט בא אחרי.

״אוקי צריך ארבע ביצים וגבינה צהובה״ אמרתי כמו מפקדת אבל עדיין בקול מתוק בזמן שהיינו במטבח שלו ״למה גבינה צהובה״ ״שמים את זה בפנים״ הוא נאנח, ככה אני מחזירה לו, כל פעם שהוא חושב שזה קל יש עוד מכשול בדרך, כמו להיות איתו ״את באה לעזור״ הוא אמר לי והוציא אותי ממחשבותי ״כן״ הוצאנו מהמקרר ארבע ביצים וגבינה ״אוקי שוברים...״ באתי להמשיך והוא עצר אותי ״לי לא אומרים מה לעשות ואני לא מכין חביתה״ חשבתי שהוא שאני יעזור לו ״אתה פשוט לא יודע להכין״ הוא תמיד מסתתר מאחורי הזעם שלו ״אני גם לא צריך לדעת״ עשירים עצלנים ומפונקים, כל מה שהוא סתם עבודה זה לא חשוב להם ״שיהיה, אבל אני מכינה לנו״ אמרתי, הייתי מולו ויכולתי להרגיש את הנשימות שלו על הצאוור שלי ״אוקי, את נראת בשלנית טובה״ זו מחמאה? ״אתה מפקפק בכישורי הבישול שלי״ אמרתי גם כאילו נעלבת וגם צוחקת ״תראי עד עכשיו הפגנת כישורים רבים אבל הם לא כללו בישול״ דחפתי אותו מימני, לא שהוא באמת זז, הוא כולו שרירים ״סוטה״ הוא ציחקק ואני אחריו ואז חזרתי להכין את האוכל.

האוכל היה מוכן, הכנתי חביתה, חתחתי בגט ושמתי הרבה גבינות בצלחת ומיץ תפוזים ״בבקשה״הנחתי את הכל על השולחן והתיישבתי ליד ג׳ייק ״זה מצויין״ גייק טעם מהחביתה ואמר ״אני שמחה״ חייכתי ״מי לימד אותך לבשל״ הפנים שלי טיפה התקדרו מהשאלה שלו ״אני, זה לא קשה רק צריך לנסות״ החזרתי את החיוך לפני ״לא אמרתי שזה קשה, קושי זה רק בראש״ הוא אמר ולקח עוד ביס מהחביתה ״זו הייתה רמיזה למשהו״ שאלתי, לא ממש מבינה למה הכוונה ״או כן ואני מקווה שהבנת אותה״ כמובן, איל יכולתי לחשוב אחרת ״הבנתי נהדר, הסר דאגה מלבך״ הוא מחייך את החייוך שלו, נראה כל כך מאושר וצעיר ״אני לא דואג, תאכלי״ למרות שהוא מאיים הוא באמת דואג לי, וזה הכי משמח בעולם, התחלתי לאכול והוא נאנח אנחת רווחה ״אני רק רוצה שתדע שאני לא רוצה לחזור אבל חש לי מבחן בעוד יומיים״ אמרתי את זה למרות שזה לא ממש קשור ״אני שמח שאת נהנת פה״ ״אני שמחה שאתה שמח ותישמר לדעת שאני גם אשמח לראות אותך נוהג, אתה נראה רגוע שאתה מרוכז במשהו״ אמרתי לו ״אני מקווה שתהני מהנוף״ הוא ענה עם שתי משמעויות אבל יש לי הרגשה שהוא מתכוון אליו ולא לנוף האמיתי ״אתה ממש אוהב את עצמך״ אמרתי צוחקת וכאילו אומרת משהו מובן, יש הרבה מה לאהוב בו ״את טועה, אני זה הדבר האחרון שאני אוהב״ אוי ג׳ייק, נימת קולו הייתה עצובה ״אז אתה טועה כי יש הרבה מה לאהוב בך״ ״בואי לא נדבר על זה בבקשה״ הינהנתי והמשכנו לאכול בשקט.