פרק 32

2K 109 51
                                    

הפרק הזה מוגדש לשולה חברתי המהממת שהתחננה לפרק😘

״בתיאבון״ חייכתי בעודי מגישה לעבר אנה את צלחת האוכל שהכנתי לה. ״תודה ג'וליה״ קולה החמוד של אנה נשמע. חיוך צדדי עלה על פניי בעודי מתיישבת בשולחן האוכל.
מתיאו התקדם לעבודה בעוד אליס עדיין ישן. לישון בשעה כזאת בהחלט לא טיפוסי לאליס, אך אחרי אתמול אני מניחה שזה הגיוני.
השיחה מאתמול מתרוצצת במוחי ללא הפסקה. אני חושבת שזה ברור לשנינו שאנחנו לא שונאים, גם אם ניסינו. ותאמינו לי, ניסיתי. השאלה היא, האם נוכל להניח לאירועי העבר ולתת לעתיד הזדמנות? אני לא בטוחה.
ההרגשה בחזהי עדיין שם. הכאב. מדי פעם אני מרגישה שהכל יהיה בסדר, אבל אז אני נזכרת במה שקרה והכאב מפלח את דרכו בחזרה לליבי הפצוע. אני רוצה שהכל יהיה בסדר, באמת.
הצורך להיות בסדר ניהיה הכרחי. אני לא רוצה להרגיש ככה יותר.
אני רוצה להרגיש חיה, ולא רק נושמת. צעד אחר צעד, נכון? אני מקווה.
״בוקר טוב״ קולו של אליס הגיח במורד המדרגות. הסטתי את מבטי לעברו. אליס לבש מכנסי טרנינג בעוד חזהו היה חשוף. שיערו היה פרוע, מסגיר על העבודה שהרגע קם משינה. רגליו התקדמו לכיווננו בצעדים גדולים. ״בוקר טוב״ השבתי. ״בוקר טוב״ קולה של אנה נשמע, בעוד פיה היה מלא באוכל. גיחכתי קלות. ״בוקר טוב קטנה״ אליס התקדם לעבר אנה, מניח נשיקה עדינה על מצחה. ״מתיאו יצא לעבודה?״ שאל אליס לעברי בעודו מתקדם לכיוון המטבח. הנהנתי קלות. ״הוא אמר שיש לו כמה עניינים דחופים לטפל בהם״ אמרתי בעודי מקרבת את כוס הקפה לפי. אליס הנהן קלות, מתיישב לידי. מבטו הופנה לכיווני, בעוד זיק של צער הופיע בו. הבטתי לעברו בבילבול. ״מה?״ שאלתי לעברו בבילבול. אליס נאנח קלות, בעודו פותח את פיו בשביל לדבר. ״הרוסים לקחו את גופתה של איזבל.״ אליס אמר לעברי. נשמתי נעתקה. ״ניסיתי להחזיר אותה. חשבתי שתרצי לעשות לה הלוויה. אך זה לא היה אפשרי..״ קולו של אליס היה מלא באשמה.
כאב נוסף פילח את דרכו לליבי שדימם ללא הפסקה.
זה לא בסדר. מגיע לה לפחות הלוויה. דמעות הציפו את עיניי, אך עצרתי אותם. ״זה לא פייר״ קולי היה חנוק. ״מגיע לה לפחות את זה״ המשכתי בנחישות. אליס הנהן בהבנה. ״אני יודע. אנסה לבדוק שוב, אולי אוכל לעשות משהו.״ אמר אליס. הנהנתי קלות בעודי בולעת את רוקי בכבדות. לפחות את זה.
אולי ארגיש טיפה יותר נינוחה אחרי שאדע שקיבלה את הכבוד שמגיע לה. ומשום מה, יש לי הרגשה שהמשפחה שלה לא יתנו לה אותו.
״אני צריך לעשות כמה טלפונים״ אמר אליס בעודו קם משולחן האוכל. הנהנתי קלות. ״אחזור בעוד כמה דקות״ אמר, מתקדם לעבר המדרגות. הסטתי את מבטי לעבר אנה שהייתה עסוקה בטלוויזה הדלוקה.

פתחתי את דלת האוטו, נכנסת. נאנחתי קלות בעודי חוגרת. אליס הכריח אותי ללכת לבדיקות הריון, אז הלכנו ביחד. מסתבר שאני בתחילת חודש שני. קצת מוזר, לא? מיני אליס, מיני אני. מרגיש לא אמיתי. בעצם, החיים עצמם הרגישו לא אמיתים בזמן האחרון. ״את בסדר?״ קולו של אליס קטע את מחשבותיי. הנהנתי קלות בעודי מסיטה את מבטי לכיוונו. סקרתי את פניו במהירות. אני חושבת שהצלחתי לראות טיפה לחץ מתפשט בגופו. ״אתה בסדר?״ שאלתי לעברו. הוא הנהן באיטיות. ״הכל מרגיש מוזר״ גיחך קלות. צחוק קטן נפלט מפי. ״ספר לי על זה״ לחשתי. ״אני רעב. את רוצה משהו?״ את האמת, שהייתי מורעבת. הנהנתי קלות בהתלהבות.

נקמה מתוקה💋Where stories live. Discover now