נקמה מתוקה💋

פרק 29

״מה זה?״ שאלתי בבילבול כששני חיילים ניגשו למרתף. ״קיבלנו פקודה מהבוס להעביר אותך לקומה העליונה״ אמר אחד מהם. הבטתי לעבר איזבל בבילבול. ״מה איתה?״ שאלתי לעברם. ״לא קיבלנו שום פקודה לגביה״ אותו חייל ענה. הוא תפס בידי בחוזקה ומשך אותי. ״רגע.. אבל איזבל״ הבטתי לעברה. ״קדימה ילדה״ אחד מהם אמר ודחף אותי קדימה. ילדה? גילגלתי את עיניי בעודי ממשיכה ללכת ליציאה מהמרתף.
״דביל!״ צעקתי בחוזקה כשאחד החיילים דחף אותי בחוזקה לאחד מהחדרים בקומה העליונה. הסטתי את מבטי לכיוון החדר, חוקרת אותו. נוף יפיפיה הופיע מבעד לחלון והשקיף על הבניין הגדולים והמוארים של ניו יורק. מיטה גדולה הופיעה באמצע החדר, שלכל צידה מתלוות 2 שידות. שולחן עבודה הופיע ליד החלון, שעליו היה ציוד עבודה וספרים. המון ספרים. התקדמתי באיטיות לעבר השולחן, מביטה בסקרנות בספרים הנחים עליו. את חלקם אני לא מכירה, וחלקם היו ברשימה שלי. יש פה מלא ספרים שרציתי לקרוא כל כך הרבה זמן. אני זוכרת שסיפרתי לאליס על חלק מהספרים שלי בהמשך הקשר שלנו.

״נגיד.. אני ממש רוצה לקרוא הבחורים של טומן״ אמרתי לעבר אליס בעודי לוקחת חתיכת משולש פיצה. הוא הנהן קלות והביט לעברי. ״על מה מסופר?״ שאל בסקרנות. חייכתי קלות ותחושה חמימה הציפה את בטני. הוא התנהג כאילו הוא באמת מתעניין בספרים שלי, למרות שאני יודעת שזה לא מזיז לו אפילו טיפה. אך הוא בכל זאת עשה זאת בשבילי. ״על 2 תלמידי תיכון שמתאהבים אני חושבת. אחת מהם מנודה והשני מפורסם ושחקן מצליח״ אמרתי בעודי לוקחת עוד ביס מהפיצה הטעימה. ״נשמע מעניין״ ענה. ״איזה עוד ספרים?״

חיוך קטן עלה על שפתיי כשהזיכרון הציף את מוחי וגרם לכאב קטן בתוך ליבי. המשכתי להביט לעבר הספרים בסקרנות. ספר עם כריכה סגולה תפס את תשומת ליבי. הרמתי את הספרים שנחו עליו, והנחתי אותם בצידו השני של השולחן בעודי ניגשת לספר המסקרן. הפתעה הציפה את פניי כשהספר שהופיע מולי היה חלק מסדרת הבחורים של טומן שדיברתי עליו. בעצם, זה היה הספר הרביעי. הבטתי בסקרנות לעבר שאר בספרים, מבחינה ב3 הספרים האחרים של הסדרה. חמימות הציפה את ליבי והפרפרים בבטני התעוררו. הוא זכר?
דלת החדר נפתחה, גורמת לי לקפוץ בבהלה ולהסתובב במהירות. אליס הופיע בפתח החדר, שבידו מגש אוכל. ״אני רואה שראית את הספרים״ אמר אליס בעודו נכנס לחדר. הוא התקרב לעברי עם מגש האוכל. ״רצית את הסדרה הזאת מלא זמן, לא?״ שאל אליס בעודו מניח את מגש האוכל על שולחן העבודה. הנהנתי קלות בלי לומר מילה. ״זכרת?״ שאלתי בסקרנות. אליס הביט לעברי והנהן באיטיות. חיוך צדדי עלה על פניי. ״תודה רבה, זה מדהים״ עניתי בנחמדות. הוא חייך קלות והסיט את מבטו. ״כדאי שתאכלי״ אמר והביט לעבר מגש האוכל. הנהנתי קלות בעודי לוקחת את המגש ומתיישבת במיטה. ״מה עם איזבל?״ שאלתי בדאגה. ״מתיאו הביא לה אוכל״ ענה אליס בקצרה. ״למה הוצאת אותי מהמרתף?״ שאלתי בסקרנות בעודי לוקחת חתיכה של לחם ותובלת בשקשוקה. ״את בהריון. לא אתן לך לחיות בתנאים כאלה.״ השיב. הנהנתי קלות בעודי לוקחת ביס מהשקשוקה שהתבררה כטעימה ביותר. ״אני רוצה שאיזבל גם תיהיה איתי פה.״ דרשתי. אליס הביט לעברי ״לא״ ענה בקצרה. הנחתי את הלחם שהיה בידיי, בעודי מביטה לעברו. ״בבקשה. היא לא יכולה להישאר שם לבד״ כמעט התחננתי. אם אני צריכה להתחנן בפני אליס בשביל איזבל, אעשה זאת בלי למצמץ. הוא הביט לעברי במשך דקה ארוכה ביותר. ״אחשוב על זה״ השיב. חיוך קטן עלה על פניי והנהנתי קלות, בעודי לוקחת עוד חתיכה מהלחם. ״אשאיר אותך לאכול עכשיו״ אמר בעודו קם ממיטתי. ״עוד משהו קטן״ אמרתי במהירות. אליס סובב את גופו לכיווני. ״האם אנה תראה אותי?״ קולי רעד. תקווה חדרה לגופי וחמימות הציפה את ליבי רק עצם המחשבה של לפגוש את אנה. ״הרי.. אני בהריון. אם אתה לא מתכוון לזרוק אותי, או לרצוח אותי, או כל דבר אחר. לא אוכל לחיות בחדר לא? אצטרך לצאת, מה שאומר שאנה תראה אותי״ קולי היה מלא בהתרגשות. אני ואנה נגדל תינוק ביחד? בהחלט חוויה נעימה. אך אני חושבת שקפצתי יותר מדי לעתיד. אליס הביט לעברי בעיניו הקרות בעודו חושב על תשובה. בטני התהפכה מצד לצד בהתרגשות וצפייה. ״אני לא יודע. לא חשבתי על זה״ ענה. ״אצטרך לראות״ הוסיף מיד אחרי. אכזבה קטנה הציפה את גופי אך הנהנתי קלות. אליס התקדם לעבר היציאה, יוצא מהחדר.