פרק 8

2K 83 46
                                    

הפרק הזה מוקדש לכל הבנות שאי פעם עברו הטרדה מינית כלשהי. אני רוצה שתדעו שאתן לא לבד, וזאת בהחלט לא אשמתכם. אוהבת המון💜

״ג'וליה!״ ״ג'וליה״ ״לעזאזעל ג'וליה תקומי!״ שמעתי מישהו לוחש לכיווני. פתחתי את עיניי בעדינות, מסתכלת מסביבי ונזכרת במה שקרה. ניסיתי לקום במהירות אבל ידיי היו קשורות לאזיקים. מה הולך פה? ״ג'וליה?״ שמעתי והסתובבתי, שם ראיתי את אליס. ״אליס? מה קורה פה״ שאלתי בבילבול. ״עבדו עלינו״ אמר בכעס, וראיתי את האפלוליות בעיניו. ״פאק אני ארצח כל אחד מהם״ אמר בקרירות. הסתכלתי מסביבי, מנסה להבין איפה אנחנו ללא הצלחה. זה היה מרתף, הרוב היה חשוך והיה מלא אבק. מרתף שכנראה לא השתמשו בו כמה שנים. ״סוף סוף התעוררתם״ שמעתי מקצה החדר. הדמות התקרבה לכיווננו וסוף סוף יכולתי לראות מי זה. קפאתי. וזכרונות הציפו אותי. האיש הזה... פאק.
ורק אז, ההבנה חילחלה בי. הוא הסטוקר שלי. הרגשתי גועל.
״אני רואה שאת זוכרת אותי היטב״ אמר וחייך לעברי. אליס הסתכל עליי בבילבול. ״מי זה ג'וליה?״ שאל אליס אך התעלמתי משאלתו. קפואה מדי כדי לדבר. ״תספרי לו ג'וליה״ אמר האיש בחיוך מבחיל. דמעות איימו לפרוץ ונלחמתי בהם כמה שאני יכולה. ״זה..״ אמרתי ולא יכלתי להוציא את המילים מגרוני. עמדתי שם ופשוט בהיתי בו ללא הפסקה. ״תגידי לו״ אמר שוב האיש. ״ג'וליה?״ אני חושבת ששמעתי את אליס קורא לעברי. אבל הייתי כל כך שקועה בעצמי. אחרי דקה ארוכה סוף סוף הצלחתי להוציא משפט מהפה. ״זה האיש שאנס אותי״ אמרתי והשפלתי את מבטי. הרגשתי את הדמעות מתחילות לרדת על פניי. לא יכלתי להסתכל על אליס. לא רציתי לראות את התגובה שלו. ״ואני חייב להגיד, שמאוד נהנתי״ אמר בחיוך והתקרבתי לעברי. ״מה דעתך שנעשה סצנה חוזרת?״ שאל וירקתי על פניו. ״יבן זונה!״ צרחתי בבכי. ״שנים שהייתי צריכה לקחת פסיכולוג! שנים שלא יכלתי להתקרב לפאקניג אבא שלי! אתה יודע כמה זמן לקח לי לשכוח מזה? אתה יודע כמה זמן לקח לי להתקרב לגבר בלי להרגיש שהוא הולך לאנוס אותי בכל שניה שעוברת?״ צרחתי לכיוונו בכעס, מנסה להשתחרר מהאזיקים. ״אני פאקניג ישתחרר מפה, ואז אני יכרות לך כל איבר ואיבר בגוף שלך״ אמרתי והסתכלתי לכיוונו, עם מבט מלא בשנאה. ״והחלק הכי טוב, שאני אהנה מכל שניה מזה״ אמרתי בחיוך קטן והוא הסתכל עליי. לשניה המסכה שלו נפלה, ויכולתי לראות את הפחד בעיניו. ״מה קרה? איש זקן?״ שאלתי בחיוך קר. ״אני מפחידה אותך?״ שאלתי שוב. ״תסתמי את הפה שלך, כלבה!״ אמר והחטיף לי סטירה. הוא יצא מהמרתף ונשארנו רק אני ואליס. עדיין לא העזתי להסתכל עליו, והוא גם לא בדיוק דיבר מאז מה שאמרתי. ״אליס?״ אמרתי בלי להסתכל עליו. אני לא מסוגלת. ״הוא אנס אותך?״ שאל בקרירות ורעד עבר בגופי. מה יחשוב עליי עכשיו אליס? לא עניתי לו. ״תעני לי״ אמר בקרירות. ״כן״ אמרתי בלחש והוא לא ענה. רק שתק. ״בבקשה תגיד משהו״ אמרתי וסוף סוף העזתי להסתכל לכיוונו. האליס שאני מכירה לא היה שם. היה שם רק אפלה, וחושך. פרצוף שלא ראיתי מעולם, פרצוף שהפחיד אותי עד מוות. ״אליס?״ שאלתי עוד פעם בדאגה. אך הוא לא ענה, הוא התעלם ממני לגמרי. זהו זה. אם נצא מפה בחיים, כנראה שאצטרך לחזור לניו יורק. השפלתי את מבטי ודמעות התחילו לרדת. מה אעשה עכשיו? האיש שחשבתי שאני רוצה לנקום בו, בעצם הוא זה שעושה אותי מאושרת. הוא ומשפחתו. אנה. פאק.. אני כל כך יתגעגע לאנה. ומתיאו. אני יתגעגע לשניהם כל כך. המשכתי לבכות בשקט. מקבלת את העובדה שאם נצא מפה, כנראה שאליס אפילו לא יביט לכיווני כשהוא מגרש אותי מהבית. ״אני מצטערת״ אמרתי בלחש ועוד פעם, שוב תגובה. הסתכלתי לכיוונו, בעיניו היפות. מנסה למצוא משהו. אך שום דבר. לא היה של כלום. זה כאילו הוא כיבה את הרגשות שלו. עיניים קרות וכל כך יפות.. אותם עיניים שהרסו אותי ועכשיו מביאות לי אושר לחיים. האיש נכנס עוד פעם, והפעם עם מפתח ומזרק. הבטתי בו מבולבלת. ״מה אתה עושה?״ שאלתי ופחד הציף אותי. הוא רק הסתכל עליי עם חיוך שגורם לי לרצות להקיא. ״מה אתה עושה״ שאלתי וניסיתי להשתחרר מהאזיקים. ״התגעגעתי אלייך. חשבתי שתרצי שנשחזר את הסצנה שלנו״ אמר והתקרב לעברי. פחד הציף אותי. לא אהיה מסוגלת להתמודד עם עוד אונס. ״תעזוב אותי״ צרחתי מנסה להשתחרר אבל הוא רק התקרב יותר, וקירב לעברי את המחט. ״מה זה?״ שאלתי בפחד. ״משהו שירגיע אותך טיפה״ אמר בחיוך ותקע בתוכי את המחט. תוך שניות הרגשתי רפויה. והוא שיחרר את האזיקים. רציתי להילחם, רציתי לנצל את ההזדמנות שלי, רציתי לרצוח אותו. אבל לא הצלחתי לעשות שום דבר. פשוט ישבתי שם, בלי כוח לעשות כלום. ״מה עשית לי?״ שאלתי בלחש והוא רק חייך. הוא הרים אותי ולקח אותי ביחד איתו מחוץ למרתף. יכולתי לשמוע את אליס צועק כמה דברים, אבל לא הבנתי את הדברים. הייתי עייפה. הוא הכניס אותי לחדר עם מיטה. לא.. בבקשה לא. הוא שם אותי על המיטה. ״תפסיק״ אמרתי וניסיתי לקום, להתאבק בו. שום דבר עוד פעם. ״בבקשה תפסיק״ אמרתי עוד פעם והוא לא ענה, אלא רק חייך. ״אני אהנה מזה״ אמר והתחיל להוריד את מכנסיי. לא לא לא לא לא לא לא. זה כל מה שעבר לי בראש. לא עוד פעם. דמעות התחילו להציף את עיניי. ניסיתי להכין את עצמי, אבל זה לא עבד. הפחד היה גדול כמו הפעם הראשונה. ״בבקשה״ אמרתי והתחלתי לבכות. ״תסתמי את הפה שלך״ צעק לעברי והוריד לי את החולצה, ואז עבר לחזיה ותחתונים. ״בבקשה״ אמרתי עוד פעם בלחש, בלי כוחות. זהו זה? זה מה שאני מקבלת? אחרי כל השנים האלה שנראו כמו סיוט, סוף סוף התחלתי להרגיש מאושרת. ועכשיו אחזור לאותו סיוט? איך זה פייר? זה לא מגיע לי. הייתי ילדה. התחלתי לבכות בהיסטריה בזמן שהוא הוריד את מכנסיו. אך פתאום הוא הפסיק והרים אותם בחזרה. אני חושבת ששמעתי רעשים בחוץ, אבל לא בדיוק הבנתי מה זה. הייתי חלשה מדי כדי להבין. פתאום הדלת נפרצה ודמות הופיעה שם, לא כל כך הצלחתי לראות מי זה. הם ירו לאיש ברגל ולקחו אותו איתם. ״ג'וליה?״ שמעתי קול מתקרב לכיווני. אליס הופיע וחשבתי לרגע שאני מדמיינת. הוא הרים אותי וכיסה אותי במעיל שלו. ״אליס?״ שאלתי בקול חלש ולא הצלחתי לדבר יותר מזה. ״זה אני, הכל בסדר נסיכה״ אמר והוציא אותי מהחדר ״את תהיי בסדר״ אמר וחשבתי לרגע שיכולתי לשמוע דאגה בקול שלו. ״אליס״ אמרתי ודמעות עוד פעם התחילו לרדת. ״ששש הכל בסדר נסיכה, את בסדר״ אמר ולא הצלחתי לדבר יותר מזה. נאחזתי בו חזק והרגשתי את עצמי נרדמת לאט לאט.

נקמה מתוקה💋Where stories live. Discover now