נקמה מתוקה💋

פרק 13

אליס-
משהו בחזהי התכווץ כשגוליה דיברה ככה. היא חשבה שזאת אשמתה. שהיא פגומה. הו ג'וליה שלי, בחיים לא. האם היא לא רואה כמה שהיא יפה? היא מסוגלת להפיל גברים על הרגליים ואני לא מדבר פיזית. למרות שגם את זה היא יכולה לעשות. הבעיה היא בי. אני לא בנוי לדברים האלה. ויותר מזה, אם אפגע בה, אני לא יודע מה אני אעשה. זה העתיד שצפוי לבוא. במוקדם או במאוחר אני אפגע בה. יצאתי מחדרה ונתתי לה קצת מנוחה. עבר עליה יום ארוך. כשהבנתי שהיא הגיעה למשרד של מתיאו, והתחמקה לגמרי מנוכחותי, ליבי התכווץ בצורה מוזרה שלא הרגשתי מעולם. אני לא אדם שנוטה להרגיש בדרך כלל. אלא אם כן מדובר באנה ומתיאו, הם היחידים. אבל ג'וליה.. ג'וליה שלי מיוחדת. משהו בה גורם לי לרצות לרצוח כל גבר שמביט בה, גם אם לא בכוונה. בחיים לא הרגשתי את הצורך להגן ככה על מישהו חוץ ממתיאו ואנה. מה האישה הזאת עושה לי? נכנסתי לחדרי, ונשכבתי על המיטה. היום הזה היה קשוח לכולנו. נאנחתי והורדתי את בגדיי, נשאר עם בוקסר. נכנסתי מתחת לשמיכה ולקחתי את המחשב הנייד, מתחיל לעבוד. לא אצליח לישון בקרוב אז חשבתי לנצל את זה לטובה. מחר אני ומתיאו יוצאים למשימה. זה אמור לקחת יום גג במקרה ששום דבר לא ישתבש. רק משתלטים על המשאיות ולוקחים את הסמים. לא אמור להיות מסובך. המשכתי לעבוד בנייד המחשב עד ששמעתי צעקות מלמטה. קמתי במהירות מהמיטה ולקחתי את אקדחי. יצאתי מהחדר לאט וראיתי גם את מתיאו. שערו היה פרוע והוא היה עם בוקסר. כנראה התעורר עכשיו בעקבות הצעקות. הוא הסתכל לעברי בבילבול. שמעתי קול נשי צועק מהקומה למטה. אני ומתיאו ירדנו למטה ושמענו את הצרחות מגיעות מהחדר של ג'וליה. צעדתי במהירות לחדרה ופתחתי את דלת חדרה. הופתעתי לגלות שהיא בכלל ישנה. האם יש לה עוד אחד מהסיוטים שלה? מתיאו הסתכל לעברה בדאגה. ״אני אטפל בה תחזור לישון״ אמרתי לעברו והתקרבתי לעבר ג'וליה. ״אתה בטוח?״ שאל לעברי והנהנתי. הוא סגר את הדלת. התיישבתי במיטה ליד ג'וליה. כל כך יפה. פניה התכווצו והיא זזה ללא מנוחה.
״ג'וליה״ לחשתי לעברה. ״ג'וליה״ לחשתי לעברה עוד פעם כשלא התעוררה בפעם הראשונה. היא קמה בפרעות ובהלה, מסתכלת מסביב. ״הכל בסדר, זה רק חלום״ אמרתי לעברה. היה אפשר לראות בעיניה את הפחד והבילבול. ״ג'וליה?״ שאלתי לעברה והיא הביטה בי. קירבתי אותה לגופי וחיבקתי אותה. ״את בסדר?״ שאלתי וליטפתי את שיערה. היא לא ענתה ורק חיבקה אותי. נשמותיה היו לא סדירות ולחוצות. ״את בסדר, הכל בסדר״ אמרתי לעברה והמשכתי לחבק אותה. היא אידקה את חיבוקה. ״חלמתי עליו..״ אמרה ברעד. לקח לי כמה שניות כדי להבין על מי היא מדברת. כעס התפשט בגופי כשנזכרתי מה עשה לגוליה. לגוליה שלי. הוא קיבל את מה שהגיע לו, אך עדיין זה לא היה מספיק כדי לפצות על עברה של ג'וליה. ״כבר שנים שלא חלמתי עליו״ הוסיפה וקולה רעד. ״הכל בסדר. הוא מת ג'וליה. הוא קיבל את מה שמגיע לו״ אמרתי בניסיון להרגיע אותה. היא לא ענתה אך רק המשיכה לחבק אותי. נשארנו ככה כמה דקות עד שגוליה ניתקה את חיבוקי. הסתכלתי לכיוונה. כל הפחד נשקף בעיניה. ״ג'וליה, כל עוד את איתי, את מוגנת״ אמרתי בביטחון. אני רוצה שהיא תבין שאגן עליה לא משנה מה. כשהיא איתי היא בטוחה. היא הנהנה באיטיות ושלחה לעברי חיוך קטן. ״תרצי שאשאר פה עד שתרדמי?״ שאלתי לעברה. היא הביטה בי ומבט מהוסס על פניה. אחרי כמה שניות של מחשבה, היא הנהנה ופינתה לי מקום במיטה. נשכבתי לצידה. אחרי כמה דקות ג'וליה התחילה להירדם. היא התקרבה לעברי ושמה את ראשה על החזה שלי. אני מניח שזה היה מתוך שינה. לא הזזתי אותה ונתתי לה להמשיך לישון בשלווה. הסתכלתי לכיוונה, פניה כל כך יפות כשהיא שלווה ורגועה. במיוחד כשהיא לא כועסת עליי. למרות שקמטיה המתוקים באפה כשהיא כועסת לגמרי אהובים עליי. לפעמים אני מתאפק לא לצחוק לה בפרצוף מרוב מתיקות. הנחתי לעצמי להירדם לצידי ג'וליה.