נקמה מתוקה💋

פרק 30

ראשי הסתחרר במהירות ובטני התהפכה מצד לצד בחוזקה. הבטתי לעבר הגוף המדמם ששכב לצידי. רגליי כשלו בחוזקה. התמוטטתי על הריצפה, כשכל גופי מתמלא בדם. ״לא..״ לחשתי בקול כואב. הכל הרגיש כמו חלום. ידיי הרועדות הושיטו את עצמם לכיוון גופה של איזבל. מה לעזאזעל היא עשתה? הבטתי לעבר הפצע המדמם. ״ילדה מטומטמת.. מה עשית?״ קולי היה חנוק. לא. לא. לא. זאת הייתה אמורה להיות אני. דמעה ירדה במורד לחיי, מובילה אחריה עוד רבות. ״מה..״ בלעתי את רוקי בכבדות. לקחתי את ידיי הרועדות, מפעילה לחץ על הפצע של איזבל. שמעתי הכל במעומעם. אני חושבת ששמעתי צעקות, או יריות. אני לא בטוחה מה זה היה. ברגע שגופה של איזבל נגלה לעיניי, זה הרגיש כאילו עולמי קפא, ושום דבר לא שינה באותו רגע. ״אליס!״ קראתי לעברו בפאניקה. איזבל הביטה לעברי בחיוך צדדי. הנדתי בראשי לשלילה בעוד דמעות נוספות יורדות במורד לחיי. ״לא.. מה עשית לעצמך לעזאזעל״ קולי היה צרוד מכאב. ״אליס!״ הפעם צרחתי. ״היי, זה בסדר ג'וליה״ לחשה לעברי איזבל, בעוד דם מתחיל לנטוף מפיה. הנדתי בראשי לשלילה בעודי ממשיכה להפעיל לחץ על הפצע המדמם. אליס התקדם בצעדי ענק לכיווננו, מתיישב לידי. ״את תהיי בסדר״ חייכתי לעברה קלות. ״התקשרתי לרופא. הוא בדרך״ אליס אמר לעברי. הנהנתי קלות. איזבל תיהיה בסדר.. נכון? ״באש ובמים ג'וליה״ בקושי אמרה. ״לא איזבל. תסתמי את הפה שלך!״ בקולי ניכר פאניקה. ״ג'וליה..״ אליס פנה לכיווני. ״תסתום אליס! תביא לי חגורה, או משהו!״ צרחתי לכיוונו. לא אאבד את איזבל. לא. ״את לא מתה לי. את שמעת אותי?״ הרמתי את קולי לעברה. ״לא בשבילי. אני לא שווה את זה.״ הוספתי. לקולי התלווה אימה ברורה וכאב. המון כאב. ״את שווה הכל ג'וליה, את החברה הכי טובה-״ משפטה של איזבל נקטע בשיעול. דם נטף מפיה לכל עבר, מרטיב את חולצתי. הנדתי בראשי לשלילה, בעוד דמעות חדשות מציפות את עיניי. ״בבקשה. אל. פשוט תחזיקי מעמד ואת תהיי בסדר״ המשכתי להגיד. היה ברור לי שזה שקר. אך איך אוכל להשלים עם העובדה הנוראית? בשום צורה לא אתן לזה לקרות. ״ג'וליה-״ ״אני נשבעת לך אליס, אם היא מתה, לא אסלח לך לעולם! שמעת אותי?״ צרחתי בחוזקה לכיוונו. עיניה הכחולות והיפות של איזבל לאט לאט נעצמו. ״היי! עיניים אליי, פני מלאך״ לחשתי לעברה. ״קדימה״ המשכתי. ״ג'וליה..״ איזבל לחשה לעברי, בעוד כאב פיזי ניכר בקולה. ״אל תשנאי אותו. בבקשה. תאהבי אותו, אתם ראוים אחד לשני״ קולה התחלש ממילה למילה. דמעות נוספות טישטשו את עיניי. הכל היה מטושטש. עיניה הכחולות של איזבל נעצמו באיטיות. ידיי הרועדות נחו על גופתה. האם היא מתה? ״איזבל?״ קולי רעד. שום תגובה. ״אליס? למה היא לא מגיבה?״ הבטתי לעברו בעיניים מטושטשות. עיניו הביטו לעברי בצער, בעוד שתיקה שררה בחדר. ״לא! אל תסתכל עליי ככה לעזאזעל. היא לא מתה״ אני לא צריכה את הניחומים שלו, כי איזבל לא מתה. פאק! אני אפילו לא שווה את המאמץ הזה. ״אליס!״ קול אחר נשמע מהסלון. ״הרופא פה״ מתיאו התקדם לכיווננו ביחד עם הרופא. הרופא התכופף לכיוונה של איזבל, בודק את גופתה. אצבעותיו טיילו במורד צווארה, לכיוון הדופק שלה. צער ניכר בהבעת פניו. ליבי נפל לריצפה והרגשתי את הצורך להקיא. ״אני מצטער..״ הרופא אמר. הנדתי בראשי לשלילה. ״היא לא מתה. תעשה משהו! אתה רופא״ קולי התחזק. הרופא הביט לעברי ללא מעשה. ״לעאעזל! אעשה זאת בעצמי״ קולי רעד. לקחתי את ידיי הרועדות, שהיו מלאות בדמה של איזבל, והתחלתי בהחייאה. ״קדימה״ תקווה ניכרה בקולי בעודי מנסה נואשות להחזיר את ליבה של איזבל.
״ג'וליה זה מספיק״ קולו של אליס היה קר. ״לא!״ צרחתי בעודי ממשיכה נואשות לנסות. לא אאבד אותה. ״ג'וליה״ אליס הגיש את ידו לכיווני. ״דיי״ המשיך בעודו מוריד את ידיי הרועדות מגופתה. גופי רעד בחוזקה והרגשתי את עולמי מתמוטט על גבי. הכל הרגיש כבד. ״בבקשה.. תעשה משהו.״ קולי התחלש בכאב. ״אני מצטער נסיכה, אי אפשר.״ קולו של אליס התרכך קלות. זרועותיו הגדולות עטפו את גופי הרועד. דמעות חמות ירדו במורד לחיי בעוד טעם מלוח פגש את שפתיי היבשות. ״אני מצטער״ לחש אליס לעברי, עוטף אותי בחוזקה. דמעותיי התחזקו במהירות, וגופי התמוטט על גופו החסון של אליס. ידיי רעדו בחוזקה, בעוד ראשי הסתחרר במהירות ונישמותיי האטו. עולמי עצר והזמן קפא. האוויר נהפך סמיך יותר ויותר, וליבי נעשה כבד. הכל הרגיש איטי, כבד, קשה. דמעותיי התחזקו אפילו יותר, ויבבות כאב יצאו מפי. ראשי התנגש בחזהו של אליס, בעוד דמעותיי החמות הרטיבו את חולצתו שכבר הייתה סחוטה בדם. אחיזתו של אליס בגופי החלש התחזקה. ידו ליטפה את שיערי בעדינות. ״לא..״ קולי היה שבור. בקושי הצלחתי לנשום. הרגשתי איך גופי קורס לאט לאט. ״תיקח אותה מפה״ לחישה נשמעה. עוד קולות נשמעו, אך לא הקשבתי. גופי היה בקריסה. ״זאת הייתה צריכה להיות אני״ בקושי הצלחתי להוציא את מילותיי. ״אני מצטער נסיכה. אני כל כך מצטער״ לחש לעברי אליס. אחזתי בחולצתו כאילו חיי תלויים בזה. ״זה כואב.. זה כל כך כואב״ הודתי. יבבות כאב נוספות נשמעו מפי. ״אני יודע, אני יודע.״ קולו של אליס נשמע. ״צריך לנקות אותך ג'וליה״ אליס התנתק מחיבוקי. לא הגבתי. רק הבטתי לעברו בריקנות. ״קדימה״ אמר אליס בעודו קם מהריצפה הקרה. הוא משך בידי, גורם לגופי להתרומם, אך תוך שניות רגליי הרועדות כשלו במהירות ונחבטו בריצפה הקרה. זרועותיו של אליס עטפו את גופי, מרימות אותי.
אליס צעד במהירות לכיוון הקומה העליונה, פותח את דלת חדרו המוכר. הוא הושיב אותי בעדינות על המיטה בעודו מתקדם בצעדי ענק לעבר חדר השירותים.
גופי קפא ומחשבותיי נדדו לעבר איזבל. נשכתי את שפתי התחתונה בכאב, בעוד דמעות חדשות הציפו את עיניי.
אליס חזר מחדר השירותים עם מגבת רטובה בידו. הוא התכופף לכיווני, מרים את המגבת. המגבת החמה נגעה בפרצופי שכנראה היה מלא בדם של איזבל המתה. אליס ניגב בעדינות את פניי. הוא היה כל כך עדין, כאילו הרגיש שאם ילחיץ טיפה יותר, אשבר כמו בובת חרסינה. רוב הסיכוים שזה מה שיקרה. ידו החמה עטפה את ידי הקרה שהייתה מלאה בדמה של איזבל. הוא הרים את המגבת לעבר ידי, מנגב אותה בעדינות. ״את תהיי בסדר״ קבע אליס. האומנם?
אני לא בטוחה כמה בסדר אהיה. לא הגבתי, אלא רק המשכתי להביט בידיו העדינות מנגבות את הדם מידיי הרועדות. ״מה אם לא אהיה?״ לחשתי. אליס הרים את מבטו לכיווני. יכולתי לראות את הדאגה הניכרת בעיניו. ״את תהיי. אני פה איתך״ קולו הביע נחישות. ״קדימה, בואי נקלח אותך״ הוסיף והתרומם בעדינות. הוא לקח את ידי. ״את יכולה לעמוד?״ שאל בדאגה. הבטתי לעברו בעיניים מטושטשות מדמעות. ״תרים אותי בבקשה״ ביקשתי. הוא הנהן במהירות ועטף אותי בזרועותיו. הוא הכניס אותי לחדר השירותים, מניח אותי על האסלה בעודו פותח את מים המקלחת.
הוא הביט לעבר גופי. ״אפשר?״ שאל והביט לעבר בגדיי המלאים בדם. הנהנתי קלות. הוא התקרב לחולצתי, מרים אותה בעדינות. אחר כך עבר למכנסיי, חזייה, תחתונים.
הוא עטף את גופי שנית, מכניס אותי לתוך המים החמים. ״תשבי פה״ אמר. התיישבתי בתוך תא המקלחת בעוד אליס ניגש לאחד הסבונים שהיו על המדף הקטן. הוא לקח כמות ניכבדת של סבון, והתחיל לקרצף את גופי בעדינות. המים החמים התיזו על גופי הרועד, גורמים לו לצרוב בחוזקה. ״זה חם מדי?״ שאל אליס לעברי. הנדתי בראשי לשלילה. הייתי צריכה את המים הצורבים על עורי הרועד, רק כדי להחזיר את מוחי למציאות. אומנם לא רציתי לחזור למציאות. לא רציתי להאמין שזה אמיתי בשום צורה.