נקמה מתוקה💋

פרק 31

השמש החמה הכתה בעיניי מבעד לחלון, גורמת לי למצמץ אותם בכאב. התיישבתי על המיטה, שאינני זוכרת כלל שעליתי עליה. אני מניחה שנרדמתי בסלון ואליס החזיר אותי לכאן. הבטתי מסביבי, מחפשת את אליס. דלת השירותים הייתה סגורה ורעש מים זורמים נשמע מתוכה. הנחתי שאליס במקלחת. קמתי באיטיות מהמיטה, מתקדמת לכיוון השירותים. פתחתי את דלת השירותים בעוד חום האדים מציף את גופי. התקדמתי לעבר הכיור, לוקחת את המברשת שלי ומורחת משחה. זרם המים נעצר ודלת המקלחת נפתחה. ״בוקר טוב״ קולו של אליס נשמע. הבטתי לעבר גופו העירום, סוקרת אותו במהירות. ״בוקר״ עניתי מבעד למשחה בפי. אליס עטף את גופו התחתון במגבת בעודו מתקדם לעברי. ״איך את מרגישה?״ גופו החסון הופיע מאחוריי. ירקתי את המשחה מפי, מביטה לעבר אליס מבעד למראה. ״בסדר״ שיקרתי. אין לי שום מושג איך אני מרגישה, ואם להיות כנה אני עדיין מרגישה שכל זה חלום אחד נורא. אני רק מחכה להתעורר ממנו. ״את משקרת״ קולו של אליס היה נחוש. הנהנתי קלות בעודי שוטפת את פי מהמשחה. ״אני לא יודעת איך אני מרגישה״ הודתי. הסתובבתי להתייצב מול אליס. ״את האמת, אני פשוט מקווה שזה חלום רע״ המשכתי. אליס התבונן בפניי, סוקר אותם במהירות. אני לא בטוחה מה הוא ניסה למצוא שם. הוא הנהן קלות והתקדם לכיוון החדר. ״את רעבה?״ שאל אליס לכיווני בעודו מתלבש. הנדתי בראשי לשלילה. ״לא כל כך״ עניתי. לחץ ודאגה הציפו את גופי כשנזכרתי שגם אנה הייתה אתמול בכל במקרה, ואפילו לא שאלתי איך היא. ״איך אנה?״ דאגה ניכרה בקולי. אליס הסיט את מבטו לכיווני ״היא נסערת. לראות מישהו מת מול העיניים שלה זאת לא חוויה נעימה לילדה קטנה״ אמר. ליבי התכווץ קלות. לא יכולתי לדמיין מה אנה עוברת כרגע. אוי לי, היא בטח כל כך מפוחדת. ״איפה היא?״ שאלתי בעודי מתיישבת על קצה המיטה, צופה באליס מתארגן. ״עם מתיאו. אני מניח שהם עדיין ישנים״ הנהנתי קלות.
״קדימה, בואי נרד טיפה למטה״ קרא אליס בעודו פותח את דלת חדרו. קמתי מהמיטה, מתקדמת באיטיות לעבר הדלת.
״אה, אתם ערים?״ מתיאו הגיח מהמטבח עם כוס קפה. התקדמתי לעבר שולחן האוכל, מתיישבת ליד אנה. ״היי קטנה״ אמרתי לעברה. היא הסיטה את מבטה לכיווני.
היא הביטה בי זמן קצר, ולאחר מכן חזרה לצייר במחברת שלה. ״איך את מרגישה?״ שאלתי. אנה לקחה את אחד הצבעים, ממשיכה לצייר. ליבי נצבט קלות. נאנחתי בעודי קמה מהכיסא, מתקדמת לכיוון המטבח. הרגשה כבדה של צער התיישבה על ליבי, בלי אפשרות להעיף אותה. אני שונאת להרגיש ככה. פעם ראשונה שהרגשתי אותה היה אחרי שהוריי מתו. הייתי מרוסקת, שבורה. לא ידעתי איך להתמודד עם כל הכאב הזה, אז ניגשתי לפיתרון שהיה נראלי הכי קל.. סמים. כמובן שהפסקתי, אך זה בהחלט היה הנקודה הכי שפלה בחיי. והנה אני, שנית, לא יודעת איך להתמודד עם הכאב.
אומנם עכשיו יש לי את אליס, אך לא יכולתי לעצור את עצמי מלהאשים אותו. להאשים את כולם, במיוחד את עצמי. ״היי״ קול קטע את מחשבותיי. ״את בסדר?״ נעמד אליס לצידי. הנהנתי קלות, בעודי לוקחת את כוס הקפה וחולפת על פניו של אליס. התיישבתי בשולחן ליד אנה, שלא הוציאה מילה מהרגע שהגעתי.
אליס התיישב לידי, ומתיאו התיישב ליד אנה.
הארוחה עברה בשקט. אני מניחה שאף אחד לא היה במצב רוח לדבר. מה יהיה עכשיו? זאת שאלה שלא הפסיקה לחזור על עצמה בראשי. אני פשוט לא מצליחה לראות איך הכל יחזור להרגלו.
ואני לא בטוחה שאני מדברת רק על עצמי. איך אני ואליס נתקדם? אני ומתיאו? אני ואנה? לא היה לי שום מושג. ובכנות, הייתי עייפה מדי כדי לחשוב על כל זה.
הרגשה מוכרת הציפה את גופי כשמחשבותיי נדדו לעבר איזבל.
הרגשה שהרסה את חיי. נקמה. רציתי לנקום את מותה של איזבל, להרוג כל אחד ואחד מהמזדיינים האלה, ולגרום להם לסבול על הדרך.
אנה קמה ממקומה, לוקחת את הציור בידה הקטנה ורצה לעבר המדרגות. מתיאו נאנח קלות בעודו קם ממקומו. ״אלך לבדוק מה איתה״ אמר. אליס הנהן קלות בעוד מתיאו התקדם לעבר המדרגות. הבטתי לעבר כוס הקפה שלי בחוסר מעשה. ״מה נעשה?״ קולי היה קר. אליס הביט לעברי בשאלה. ״אנחנו לא נשתוק, נכון?״ שאלתי. אליס שתק לזמן קצר, חושב על תשובה. ״אני לא בטוח שזה רעיון טוב להגיב כרגע״ ליבי צנח. ״מה זאת אומרת?״ תוקפנות הופיעה בקולי. ״הם הגיעו לפה כי חטפנו את הבת שלהם, ותראי מה יצא מה זה. אני לא חושב שזה רעיון טוב כרגע, במיוחד שאת בהריון עכשיו. אסור לקחת סיכונים״ קולו של אליס היה רגוע. איך הוא מצליח להישאר כל כך רגוע? בעצם, אני יכולה להבין למה. לא אכפת לו מאיזבל. מבחינתו היא הייתה האויבית ולא יותר מזה. מבחנתי, היא הייתה אחות. לא הגבתי לדבריו. ״אז מה עכשיו?״ שאלתי. ״אני לא בטוח.״ הגיב אליס בבילבול. הנהנתי קלות בעודי קמה ממקומי. ״אלך להתקלח״ קולי היה חלש.