על אהבה וכאב (41)

239 18 0
                                    

-נקודת מבט כריסטיאן-

דלת חדר בית החולים שבה שוכנים לוק ובנו נפתחת מלפנינו, וג'יימס הראשון שפוסע פנימה. אני מביט בפריסיליה, שנושמת עמוקות, עינייה אדומות, ופיה מעט פסוק בכאב. אני אוחז בידה ברכות, מסמן לה ללא מילים שאני לידה.

אני מתאר לעצמי איזו טלטלה היא עברה היום. אני מוביל את שנינו לתוך החדר, והיא משתרכת מאחוריי באיטיות. עד שנכנסת לחדר ונעמדת לצידי. למולנו ניצב חדר בינוני בגודלו. שבמרכזו מוצבות זוג מיטות זהות שצמודות. בימינית שבהן שוכב אוליבר. בידו ננעצו כמה וכמה מחטים, שגם הם מחוברים לחוטים, שמשויכים למכונות השונות שלידו. הילד ישן בשלווה במיטתו. פיו פעור מעט ונשימותיו קצובות.

לשמאלו שוכב אביו, שגם בידו שלו-נעוצים כמה וכמה חוטים. פניו חבולות וכחולות במעט. על עינו הימינית ישנו פנס סגלגל, והלחי שלו נפוחה. שיערו נפול על ראשו בכאוס, והוא מביט בג׳יימס בכאב. ג'יימס עומד באמצע החדר, מביט באהוביו ישובים למולו במצב שכזה, ומתפרק לחלוטין. עיניו דומעות כשמתקדם בצעדים גדולים ללוק, שפותח את ידיו לרווחה. אחת מזרועותיו מגובסת בעזרת גבס לבן וחיוור. ג'יימס כמעט ונופל לזרועותיו של אהובו, בוכה לצווארו.

״דיי, ג'יימס.״ לוק לוחש, מהדק את אחיזתו בבן זוגו שממשיך להתייפח,״אני יכלתי לאבד אתכם לוק.״ הוא אומר בקושי רב, מתרומם מעט ומושך באפו. ״בחיים לא היית מאבד אותנו״ הוא משיב בלחש, טון קולו צרוד בכאב. ״אני-לעזאזל.״ הוא אומר ושומט את ראשו על כתפו של לוק שרק מביט בו במבט שבור ומרוסק. ״פרקאר,״ לוק מוציא מפיו כשקולט את פריסיליה בעיניו האדומות.

״לוק...אני-״ היא אומרת ומשפילה את ראשה מטה,״אני- אני כל כך דאגתי. לוק אתה, אתה החבר הכי טוב שלי. אני חשבתי שאני עומדת למות במידה והיה קורה לך משהו״ היא משיבה בשקט. חושפת בפניו את איך שהרגישה.
היא מרימה את ראשה בחזרה, מיישרת עם לוק מבט.

״פריסיליה, נראה לך שהייתי עוזב את החברה הכי טובה שלי לבד בעולם? למרות שאני מאמין שכריסטיאן היה מסתדר איתך, אבל אני עדיין לא מוכן לתת לך ללכת ממני,פרקאר. עכשיו בואי לכאן״ הוא אומר ויבבה קטנה יוצאת מפיה של פריסיליה כשמתקדמת לאט ללוק. בזמן זה ג'יימס מתרומם ממקומו לצד בן זוגו ומתקדם למיטה השנייה שבחדר, המיטה של בנו.

פריסיליה עומדת לצד לוק שממקם את ידיו על מותניה. ״הייתי עוברת דרך אש בשבילך לוק,״ היא לוחשת בשקט אליו והוא מגחך בכאב,״אני יכול להעיד אותו הדבר כאן מלכת האפלה״ היא מצחקקת בכאב, נותרת דוממת לחלוטין לידו.

אני מעביר את מבטי למיטה השנייה שבחדר.
ידו הגדולה של ג'יימס מלטפת ברכות את פניו החבולות של בנו. דמעות יורדות מעיניו ונוחתות על חולצתו השחורה והוא בוכה בשקט לצד בנו. פריסיליה מביטה בו לרגע, ושולחת אליי מבט מתייסר במיוחד, בעינייה מתווספות עוד ועוד דמעות מלוחות. אני מכחכח בגרוני, זה קשה לה מידי, אנחנו חייבים לצאת מכאן.

להתנדף-evaporateDove le storie prendono vita. Scoprilo ora