My Angel (1)-גרסה ישנה

פרק 12

בעודי מעבירה מסרק בשערי לאחר מריחת המרכך, אני ממשיכה לחשוב על כל מיני דברים אחרים.

כעת שברחתי מהמקום ההוא קיוויתי בכל ליבי שחבריי לא יפגעו. עדיין לא הבנתי גם מדוע אדם החליט להחזיקם. שום דבר מזה לא מגיע להם.

והכל בגלל מה? כי אדם החליט שהוא שונא את גבריאל ומשפחת המלוכה, כי הוא החליט שהם צריכים למות ביחד איתי.

אני יוצאת מזרם המים הנעים, מנגבת ומתלבשת, בגדי המלוכלכים בידיי כשאני יוצאת מהחדר. הבטן שלי קרקרה כמה פעמים כשהייתי במקלחת, לכן אני פונה למטבח ומתיישבת על כיסא.

לילי כנראה כבר הבינה לבד שעבר זמן מאז שאכלתי, כי היא מניחה על השולחן מולי צלחת מלאה בכל טוב.

אני מתחילה לאכול בלי לומר דבר, נהנת מכל הטעמים בפי. בעודי מכניסה כף גדושה לפי אני אומרת "תודה" עם אוכל בפי.

אמרתי שאני בת תשע עשרה, לא אמרתי שאני מתנהגת כמו אישה מנומסת.

"עכשיו כשאת מלאה, תהיתי אם תוכלי לספר לי מה קרה לך." אני קופאת במקומי.

כדאי לי לספר לה? האם אני יכולה לבטוח בה?

אני נאנחת לבסוף, ואז מתחילה לספר לה. החסרתי כמובן את הסיבה העיקרית למה הם רוצים להרוג אותי, ועל עניין המלאכים וה'מיועדים'.

בסוף דברי על פניה הבעה סימפטית, מבינה.

"אז הוא מחפש אותך עכשיו?" היא שואלת, מתכוונת לגבריאל, אני רק מושכת בכתפיי כתשובה.

היא מחייכת, "אני בטוחה שכן. הוא נשמע כאילו הוא אוהב אותך מאוד." מודה.

הבטן שלי מתחממת כשהיא אומרת את דעתה עליו לגביי.- אני טופחת על בטני.

"איזה יום היום?" היא מביטה בי. "רביעי." עונה. אני מהנהנת, חושבת שלכן הילדים שלה לא נראו בסביבה; הם בבית הספר שלהם.

היא לעוגמת מהקפה בידה, "אולי את רוצה ללכת קצת לקניות?" היא שואלת ואני מהנהנת עם חיוך על פני.

לא יזיקו לי בגדים חדשים, וזוג נעלים אולי.

*

"אלה נעליים ממש יפות, תתחדשי מתוקה." אני מחייכת בעודי מסתכלת על הנעליים הלבנות-אפורות החדשות שלי, מהנהנת.

בשעה האחרונה הסתובבנו שתינו בקניון, הולכות מחנות לחנות.

שכחתי כבר איך זה להיות נערה רגילה, אוולין הנורמלית.

חנות אחת תפסה את עיני. "אני הולכת לשם-" אני מצביעה "-לרגע." היא מהנהנת ואומרת משהו על כך שהיא צריכה לקנות דברים לארוחת הערב היום.

כשאני פותחת את דלת החנות הפעמון מצלצל, ואני צועדת ובוחנת את הדברים הנמצאים בה.

בחור מבוגר עם זקן ושיער מלבין מגיע מדלת למאחוריי הדלפק. "שלום," הוא מברך ואני מהנהנת לעברו, עדיין מסתכלת על הדברים.