אני חושבת שאיבדתי את ההכרה למשך כמה שניות, אני זוכרת שראיתי נקודות שחורות שהתרחבו למסך שחור בשדה הראיה שלי, והדבר הבא שזכרתי הוא הקולות. קולות מבוהלים, צועקים, שמעתי צעדים.
"הבאתם רופא?" קולו המתוק של כריס נישא באוויר, חזק ויציב.
הייתי מודעת לכך שהוא הדבר היחיד שמפריד ביני לבין חבטה באדמה הקשה, לא הייתי צריכה לפתוח את עיניי כדי לזהות את מגע ידיו וגופו.
"עזרה ראשונה? הבאתם?"
"לא חשבנו על זה".
הוא נאנח בתסכול.
הכרחתי את עצמי לפתוח עיניים.
בזמן העדרי נראה שהשתנה קצת סידור הכוחות, אבי, המלך, היה קרוב אלי קצת יותר יחד איתו כמה שומרים, זכרתי שהיו יותר, ומאחורה עמדה אמי יחד עם שני שומרים ונראתה כמישהו שמנסה בכל כוחה לא להתעלף.
"כריס-" לחשתי וקולי קטוע.
תשומת ליבו התמקדה בי "ששש" הוא לחש בעדינות "אל תתאמצי, אני זקוק לכך הכוח שלך, נראה שנצטרך לעבור דרך עד שנגיע לרופא".
העברתי את לשוני על שפתיי היבשות, ניסיתי להתרומם תוך כדי שאני דוחפת אותו מטה. התוצאה לא נראתה טוב, הוא מעד ואני יחד איתו לשמחתי זה לא נגמר בהתרסקות. הוא הצליח לייצב את עצמו ברגע האחרון, ומנע את ההתרסקות המביכה שלנו ארצה.
השמעתי קול מוזר.
הרגשתי דברים חמים מטפטפים על גופי, זה גרם לי לתהות לעצמי עד כמה פציעותיי חמורות אם הדם לא נקרש עד כה.
לפתע ריין עמד לצידנו, לא ראיתי שהוא בכלל התקרב.
"תן לי לעזור לך" הוא ביקש.
להפתעתי הרבה הרגשתי את אחיזתו מתהדקת סביבי.
ריין ניסה כיוון אחר "אני חבר, אני רק רוצה לעזור".
נראה שכריס לא רצה להאמין בקלות. הבנתי שזה תפקידי להתערב, כריס צריך עזרה, הוא היה םצוע בעצמו וחלש בגלל השהות בכלא, כבר עכשיו הידיים שלו רעדו תחתיי.
"ריין" לחשתי "אני שמחה שאתה פה". הוא אחז בידי ולחץ ברוך "לא הייתי משאיר אותך לבד".
"סקיי, את מכירה אותך?" כריס חתך את האוויר במילותיו, הוא רצה אץ אישורי, אפשר להבין.
"כן, תסמוך עליו, הוא חבר".
"בסדר, אני צריך שתחזיק אותה, אני אישה מהחולצה שלי תחבושות מאולתרות".
ריין סירב, הוא פשט את החולצה שלו, שם אותה על כתפו של כריס ולקח אותי מזין זרועותיו "שלי נקיה, שלך מגואלת בדם, זה מסוכן".
ריין נתן לכריס סכין חדשה וזה מיהר לחתוך את החולצה לרצועות שהוא היה זקוק להן ו-
"אחחח" גנחתי בכאב, הוא ךא ריחם עלי אפילו לא קצץ כשהוא קשר את הרצועות כל כך חזק על גופי. אחת אחרי השנייה ואני קראתי בכאב.
"מצטער" הוא לחש והמשיך בשלו. זה נשמע רק כמה דקות, תוך כדי שהוא בוחן את חתכים שלי ומשמיע רק מדי פעם קולות שלא מצאו חן בעיניי.
"הוד מלכותו" הוא הגביה את קולו משסיים ומשך אץ תשומת ליבו של אבי "הארמון רחוק, הנסיכה זקוקה לתפרים בדחיפות היא איבדה כמו. גדולה של דם והיא תמשיך לאבד".
קולו של אבי נסדק קלות "מה אתה מציע לעשות?" אוזניים רגילות אולי לא היו מבחינות בכך, אך אני גרמתי עם אבי מספיק זמן בכדי לדעת שהוא מודאג, מודאג באמת.
"הבית שלי במרחק עשרים דקות, אני אטפל בה, אני חובש. אני מציע.. יש לנו רופא בעיירה, הוא מכיר אותי, הוא גם ברחוב הכינור 16, הוא בטח ישן אבל-"
המלך קטע את דבריי בהצביעו על שניים משומרים "רוצו לקרוא לרופא, אנחנו נלך עם הנער, הזדרזו".
כריס הנהן "הוא יודע איפה אני גר".
ריין הרים אותי בזרועותיו והעלה אותי על הסוס שעמו הגיע "תוביל אותנו, כריס".
אני חושבת שאיבדתי את ההכרה כמה וכמה פעמים בדרך, זכרתי קפיצות, תנודות, רוח ולפתע ידיים איתנות הורידו אותי מהסוס, והתקדמו איתי כמעט בריצה אל פתח הבית.
מישהו דפק על הדלת.
שקט.
הם נקשו על הדלת חזק, כמעט באלימות.
הדלת נפתחה בחריקה קלה, לפני שמישהו הספיק לדבר כריס אמר בקול מלא בדחיפות "אני אסביר לך הכל אחר כך, מבטיח".
נכנסו פנימה "בקומה העליונה, אני רק אלך להביא כמה דברים שאני אזדקק להם" כריס כיוון וריין נשא אותי במעלה המדרגות.
ברקע שמעתי את אמו של כריס מתנשפת בחדות "הוד מלכותו". יכולתי לראות אותה בדמיוני קדה בחינניות.
ניסיתי לשכנע את עצמי שהיא תהיה בסדר, אחרי הכל החזרנו את ויוי וכריס הביתה, וגם שון נוכח יחד עם חברתנו היקרה קיארה.
חייכתי.
ריין הניח אותי על המיטה ברכות "תהיי חזקה, סקיי, רק כמה שריטות".
"בדיוק" אמרתי בעייפות "אני לא גוססת או משהו".
"גוססת?" ריין הניח יד על לוח ליבו בדרמטיות "למה את מכניסה לעצמך שטויות לראש?"
ניסיתי לצחוק אבל זה כאב מדי עד שנאלצתי להפסיק.
באותו הרגע כריס פתח אתהדלת בפראות ונעל אותה מאחוריו, בידו היה בקבוק אלכוהול, מגבת, בגד כלשהו וחוטים.
הוא מיהר את הארון המוכר שלו ושלף את תיק העזרה הראשונה.
"סקיי" הוא אמר "נצטרך להפשיט אותך, לא אוכל לתפור אותך כשכולם מזוהמת-".
קטעתי את דבריו "למה אתה מחכה?"
הוא הביט בריין, ריין הרים ידיים בכניעה "אני אשמור על הנסיכה בכל מחיר, אתה יודע, ואני אתמוך בך בכל פעולה שתעזור לה להשאר איתנו. ראיתי אותך תופר אותה, אני יודע שתוכל לעשות זאת שוב".
גבותיו התכווצו בתהייה אך הוא לא שאל. בזמנו מספיק זמן.
הוא לקח מספריים וחתך לי את הבגדים. הוא פשט לי את החולצה לחלוטין, חושף את גופי. ויחד עם ריין הם הורידו לי את המכנס וכיסו אותי בשמיכה שתסתיר את מה שלא חייב להיות חשוף.
מעולם לא חשבתי שכך תראה הפעם הראשונה שכריס יפשיט אותי.
הוא היה מדויק וסבלני להפליא. הוא התחיל בפצע בירך שלי, לדבריו הוא היווה את מקור איבוד הדם העיקרי שלי. זה גם היה כואב בצורה בלתי נסבלת, צרחתי כל כך הרבה שכאב לי הגרון.
משם עברנו על פציעה בסמוך לכתף, משם לעוד אחת ברגל, ולבסוף חזרנו ליד.
הרגשתי שעברו שעות, הזעתי כולו, התנשפתי ונשמתי בפרעות.
"מצטער" כריס לחש, מזיע גם הוא "אך כך יותר טוב בשבילך".
לא הייתי מודעת כלל לכמות הפציעות שלי עד לאותו הרגע, מסתבר שנפצעתי יותר מדי.
כריס וריין לקחו מגבות רטובות וניקו בעדינות את גופי, שוטפים מעליי את הדם, הזיעה והלכלוך.
תנועותיו של כריס היו עדינות יותר, כמעט מלטפות אך בא בעת עושות את העבודה, הם עברו חלק חלק, על כל גופי כמעט ושטפו מעלי את הלכלוך. התפרים היו מוסתרים בתחבושות עם חומר חיטוי, כך שלא יזדהמו.
כריס כחכח בגרונו "איך את וסקיי מכירים?"
ריין גכח "אני שומע קנאה?"
הוא הסמיק עד הצוואר ואני לא יכולתי שלא לחייך בחיבה "לא! אני- פשוט... נשמע שאתם חברים טובים".
ריין עצר והביט בו "אנחנו באמת חברים טובים, הציבו אותי כמה וכמה פעמים לשמור על הנסיכה".
כריס נראה מפקפק "זה לא מסביר טוב את טענתך".
ריין נראה מרוצה מתשובתי "אתה צודק בהחלט, לצערי אינני יכול לחשוף מעבר לכך".
כריס לא לחץ עליו אך נראה מסויג "אני מבטיח לך שלא הכרנו בצורה לא הולמת".
"לא אמרתי-"
"נכון, ובכל זאת".
כריס שתק, אך נראה מעט רגוע יותר "אוקיי, סקיי סיפרה לך שתפרתי אותה?"
ריין לא הישיר אליו מבט כי הוא הביט בי בחיוך "סוג של".
"אך אמרת שראית אותי תופר אותה, משמע היית נוכח קרוב, ריגלת אחרינו? אתה זה שבגללו חטפו את אחותי?".
ניסיתי להזדקף אבל כאב לי "לא! ממש לא!" אמרתי "ריין שמר עלי, הוא זה שירה באותו היום והציל את חיי. זה-" השתעלתי "מורכב, אני אספר לך הכל, אבל החלק שלו בסיפור לא גמור, זה יקרה בקרוב ואז אני מבטיחה שאספר לך אותו בפרטי פרטים".
הוא הנהן, לא נראה מרוגש יותר מהסודות שלי. הוא הסיר את הכפפות מידיו "את צריכה לנוח" אמרת בקול עדין "נוכל לדבר בבוקר".
הנהנתי. גופי היה כה חלש שכמעט יענה בחיוב ישר להזמנתו.
הוא שטף את המגבת ועבר אל הפנים שלי מסיר בעדינות כל לכלוך מפניי, ברכות, בחום שהרגשתי עד לגופי.
"היי" לחשתי בקול צרוד מעט.
זוג עיניים כחולות עמוקות הביטו בי "זוכר את הפעם הקודמת שתפרת אותי? כשניסינו להסתיר מכולם את שקרה?"
הוא הנהן בחיוך דק "ברור".
פניו היו כה קרובות שלי, מלוכלכת מאדמה, זיעה ודם, אך דבר מכל זה לא הסתיר את היופי שלו שכמו זרח ממנו.
"אתה זוכר מה קרה?" שאלתי בלחישה "זוכר את קרה אחר כך".
הוא צמצם בעיניי "את צעקת הרבה, אם כי פחות מאשר היום, האזור היה רגיש ו-".
קטעתי את דבריו בצחוק "נכון, אבל לא התכוונתי לזה".
ידי טיפסה בעדינות על חזהו, הוא הביט בי שקט להפליא, חזהו עולה ויורד. תפסתי בצווארון חולצתו "התכוונתי לזה".
משכתי אותו אלי והצמדתי את שפתיי לשפתיו.
**************************************
אשמח לתגובות:)
YOU ARE READING
הנער.ה עם הכתר (boyxboy)
Adventureסקיי היא הנסיכה הצעירה של ממלכת אורנוליה, נסיכה בעלת כישרון מובהק. כשהנסיכה מגיעה לגיל שבע עשרה היא מחליטה לצאת למסע להכרת הממלכה שלה בשינוי קל- בתחפושת. שלא במפתיע השמועות על עזיבתה את הארמון נפוצו ואיתם יצאו אוייבי המלוכה מתרדמתם. הנסיכה מנסה...
