אמת כואבת

פרק 55

פרק 55:
-נ.מ אריקה-
משהו בצ׳ייס היה שבור מבפנים, החבר הכי טוב שלו, שגדל איתו, שהיה כמו אח בשבילו, שחלק איתו רגעים שאך אחד לא חווה איתו לפני, אותו אחד הוא גם זה שגרם בעקיפין למוות של אשתו. הוא זה שגרם לכך שהילד שלו יגדל בלי אמא. הסיפור זיעזע אותי עד עמקי נשמתי, משהו בתוכי אמר לי שהוא לא נגמר אבל הייתי צריכה כמה דקות לעכל וצ׳ייס היה צריך כמה דקות להירגע. משהו בי התעלם לחלוטין מהעובדה שזה מדגיש שלצ׳ייס יש מניע. משהו בי רצה רק ללכת ולחבק אותו חזק, לנחם אותו בידיעה ששום דבר לא ימלא את החסר.
אריאן הייתה האישה של חייו, האמא של הילד שלו, האישה לה הוא התארס, והיא נלקחה ממנו באכזריות, ואף אחת לעולם לא תצליח למלא את המקום הזה אצל צ׳ייס בלב, זה מקום שתמיד ישאר ריק ועצוב מקום שמוקדש לאריאן.
הדקות עברו ואיתם השעות, לקח זמן עד שצ׳ייס הרגיש שהוא מוכן להמשיך לספר את הסיפור שלו.
״אריאן תמיד אמרה שהיא רוצה ילדים, אבל היה לה תכנון מפורט למה יקרה עד שזה יגיע. היא ניסתה לזרום עם החיים כמה שיוצר אבל הכניסה להריון הפתיעה אותה לרעה. גרמה לכל החששות שלה לעלות בשנייה. כבר באמצע ההריון גילינו שהיא בדיכאון בהריון. לא הכרתי את המושג לפני, ידעתי מה זה דיכאון אחרי לידה אבל לא ידעתי שיכל להיות קיים דיכאון גם בהריון עצמו.״ הוא אמר ונעצר לשנייה, נראה כאילו הוא נלחם בזכרונות שעלו ואיימו למשוך אותו לתקופה יותר חשוכה.
״המצב שלה היה נורא, זה התחיל מתסמיני הריון רגילים אבל מוקצנים, מבחילות, הקאות ועייפות ברמה גבוהה מהריוניות אחרות, עבר לכל שהיא בקושי רצתה לצאת מהמיטה, ונגמר בזה שהיא הייתה אוכלת פחות ומדברת כל היום על פחדים. פתאום הבן אדם הכי אופטימי שהכרתי הפך לפסימי בעולם. וזה היה מפחיד. עשיתי כל מה שהרופאים עשו, הלכתי בדיוק לפי הספר ורק ניסיתי לעזור לה. כנראה שזה לא עבד.״ צ׳ייד אמר. ליבי התמלא בכאב על אריאן, על אישה שלא הכרתי ואני כואבת על מותה.
״ריידן לא ידע שהסמים שהוא מכר לאריאן יובילו לכך שהיא תיקח מנת יתר ותהרוג את עצמה וכמעט את התינוק שלנו שניצל בנס.״ הוא אמר בכאב.
״עברו השנים, ליאו גדל, משהו בתוכי כעס אבל הדחיק כל פעם מחדש את מה שקרה. עד שיום אחד ליאו התחיל לשאול שאלות, קיבלתי כאפה לפנים כשהשאלה הראשונה שלו הייתה ׳איפה אמא שלי?׳, נשרטתי ביני לבין עצמי איך אני מסביר לילד שאין לו אמא, שאמא מתה ושומרת עליו מלמעלה, ואז כל הכאב שהחבאתי עלה בתוכי. כאב לי על ליאו שיגדל בלי אמא, שירגיש את החוסר כל חייו, שלא יהיה לו חיבור מנחם מאמא, ואפילו לא נשיקת לילה טוב או בוקר טוב. שהיא לא תכין לו ארוחת בוקר. ושהוא יכיר אותה רק מהסיפורים ומה זכרונות שלי, כי לא יהיה לו זכרונות משלו עליה. הוא יחיה אותה דרך הצורה שאני ראיתי אותה ולא איך שהוא יראה אותה כי הוא לא זכה לזה.״ צ׳ייס אמר בכאב עמוק.
״ואז הגיע הרגע שהבנתי שאני חייב להתעמת עם ריידן.״ הוא אמר וגרם לי להימתח במתח בין כל הדמעות שזלגו מעיניי.
-
מקווה שנהנתם מהפרק, אחד הפרקים המרגשים בעיניי.
אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️